אימשין מצאה מאמר שעשה לי את היום. מאמר זה צריך גם לשמח כל מי ש"הופך תקליט" (או, לצורך העניין, כל מי שבכלל יודע מה זה "להפוך תקליט"). התמצית: המאמר מתאר מחקרים שתוצאותיהם מצביעות על כך שכושר החשיבה של אנשים מבוגרים לא רק שלא בהכרח פוחת, אלא אף במקרים רבים גדל. תוצאות המחקרים מרמזות על כך שמוח יותר מבוגר מסוגל להכיל כמות גדולה יותר של מידע, וגם לנצל אותה בצורה יותר טובה. דבר זה, לדעת החוקרים, מסביר את ההאטה בחשיבה של אנשים יותר מבוגרים, ואת פזור הדעת שלעיתים אופייני להם: הם מעבדים ומייסמים מידע רב יותר. כלומר, כמות המידע ואיכות עבודו, באים על חשבון מהירות החשיבה.
בחלק מן המחקרים אנשים צעירים ומבוגרים נתבקשו לקרוא קטעים בנושאים מסויימים, ובזמן הקריאה השמיעו להם מדי פעם ובמפתיע מילים או ביטויים. מאוחר יותר שתי הקבוצות נשאלו שאלות הנוגעות למילים וביטויים שהושמעו כ"הפרעות". הסתבר שהצעירים התעלמו מן ההפרעות, תוך התרכזות בקטע הנתון, במהירות קבועה, בעוד שהמבוגרים האיטו את הקריאה כדי להפנים את תוכן "ההפרעות". וכך, כאשר תוכן ההפרעות הסתבר כרלוונטי לקטעי הקריאה, המבוגרים יצאו נשכרים מכך שהפנימו מידע נוסף, ממנו התעלמו הצעירים.
——————
Imshin has made my day with this article in the NYT. Geezers world wide, read and rejoice.
יוני 2, 2008 בשעה 12:27 am |
הלואי והיה נכון.
לצערי אני נוטה להאמין דווקא באמת השגרתית (ההפוכה) – יש מעט מאד דברים שבן אדם בן שישים עושה יותר טוב מבן 40, והרבה שהוא עושה יותר גרוע, גם בתחום השכלי.
בכלל, כל המחקרים ה"חברתיים" האלה הם בדרך כלל … לא רוצה לכתוב מילים גסות בבלוג מכובד זה.
יוצא מן הכלל היה סרבנטס, שכתב את דון קישוט בגיל 58. אבל כלל הוא כלל….
יוני 2, 2008 בשעה 12:58 am |
טוב, אם אתה רוצה להמשיך להיות פסימיסט, שיבושם לך:-)
יוני 2, 2008 בשעה 10:32 am |
יעקב,
כל אחד והתפקידים שלו. זקן שעדיין מתפקד, לא אחד שהגוף שלו כבר יצא לפנסיה, הוא אחד שכדאי להקשיב לו. בדרך כלל יש לו הרבה ספורים חשובים, נסיון חיים, והרבה מה להעביר. ולצערינו הרב אנחנו נזכרים בזה כשכבר מאוחר מדי…
יוני 2, 2008 בשעה 1:04 pm |
אבנר, חוששתני שיעקב ואני כבר קרובים מאד לאותו גיל נכסף בו כדאי להקשיב לנו:-)
יוני 2, 2008 בשעה 5:44 pm |
בהחלט