אני אוהבת את הסיפור הזה מכמה סיבות. אני אוהבת את העובדה שהתזמורת החשובה ביותר בארץ, (ומן החשובות בעולם) נעזרת בתורמים פרטיים. אני מקווה שחלקו של משלם המסים בתקציב התזמורת (והתרבות בכלל) יירד בהדרגה לאפס (אני יוצאת מתוך הנחה שזה עדיין לא קרה – תקנו אותי אם אני טועה), ושהתזמורת תתקיים מתרומות וממכירת כרטיסים ומנויים.
אני אוהבת את העובדה שהתורמים העשירים לא מתביישים בעושרם, ולא מסתירים, ואף מפרסמים את העובדה שהם תורמים לתרבות או כל מטרה חשובה אחרת.
אני גם אוהבת את העובדה שכאשר תורם כזה עובר את גבול הטעם הטוב, ומתייחס למטרה החשובה למענה הוא תורם כסתם עוד דרך לפרסם את עצמו ואת עסקיו, הקהל לא מתבייש להביע את דעתו בקול רם ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים. יחד עם זאת, אסור שהלקוחות של התזמורת – הקהל – ישכחו שבעל המאה הוא בעל הדעה, ושהם תמיד צריכים להיות מוכנים לאפשרות שיצטרכו לשלם מחיר מלא עבור התענוג.
מאי 31, 2008 בשעה 12:35 am |
לא טעית בגדול – התמיכה הממשלתית היא 12% – 12% יותר מידי. מצד שני, לפחות הסוציאל-צעצועיסטים מבסוטים: http://www.blacklabor.org/?p=2807
מאי 31, 2008 בשעה 1:31 am |
אל דאגה, זה לא יארך זמן רב:-)