אני לא כל כך מבינה למה "נטפלת" למילה 'ריבונות', אבל אני אסביר איך אני רואה את זה, ואולי זה יענה לך. ריבונות ברמה של קבוצות אנשים (מדינות במציאות העולם שלנו) מקבילה לבעלות ברמה של פרטים. כמובן שלא לבעלות, ולא לריבונות אין שום משמעות מחוץ למסגרת חברתית כלשהי. במקרה של בעלות זו המסגרת של המדינה, במקרה של ריבונות זו המסגרת של כלל אומות העולם. כמובן שלהבדיל ממסגרת המדינה, במסגרת אומות העולם אין אמצעי אכיפה פורמליים של זכות הקניין (שממנה נובעת גם הבעלות, וגם, אם כי באופן פחות ישיר, הריבונות). עד כאן אנחנו בסדר?

ברור לי שאחרי שנחזיר לנו את כל שטחי ארץ ישראל, השלב הבא יהיה לעצב את החברה היושבת בה לפי טעמו האישי של כל אחד ואחד מאתנו. מי שחושב שמה שיש לנו עם הערבים זו מלחמה, שיחכה ויראה את מלחמות היהודים בינם לבין עצמם שעתידות לבוא:-|

לפיכך, גם אם מדובר בשכנים לאפים, להתעקשות שלהם או שלנו על "שליטה" במקום מסוים יש בהכרח השפעות על האחר. וגם כשבעל הבית (במובן השלטוני, לא במובן מסמכי הטאבו) יהיה יהודי – זה עדיין לא מספיק, עד שהוא יהיה יהודי שמוצא חן בעיני, ושרואה את המציאות עין בעין אתי. או, כאמור, שהוא יהיה הטוב ביותר שאני יכול להשיג היום (כמו שהטוב ביותר שסבא שלי יכול היה להשיג לפני 60 שנה היה בן גוריון, ועם זה הוא הלך, למרות שלא נראה לי שמישהו שמע ממנו פעם דבר טוב על בן גוריון. והוא היה מדבר על בן גוריון).

*שמתי את השוודים מרכאות, כי יש לי הרגשה שהשוודים האמתיים עוד יפתיעו את כולנו, ויוכיחו שהגנים הוויקינגיים שלהם עוד לא נכחדו מן העולם:-)

לגבי הנושא העיקרי, אגיב יותר מאוחר.

דרך אגב, סליחה על ההערה: "לחקות" – מעשה תוכי. "לחכות" – להמתין.

אני מבינה שהבעיה העיקרית היא המקומות הקדושים. אני לא רואה איך ניתן לפתור את הבעיה הזאת אפריורי במסגרת העקרונות המקובלים עלי. הפתרון היחידי שאני רואה (לבעיה זו, אך גם למכלול הבעיות מול הפלסטינאים) הוא: לתת להם ריבונות כלשהי (שוב, יש לחשוב אם זו תהיה מדינה במלוא מובן המילה או לא), ואז לחקות לסיבה טובה (כלומר חוקית) לכבוש אותה מחדש (והפעם בצורה שלא תשאיר להם שום דרך חזרה). אני לא חושבת שנצטרך לחקות זמן רב. השאלה הגדולה היא האם יהיו לנו האגוזים לעשות את מה שכתבתי בסוגריים האחרונים.

לגבי החלק השני, את מכירה את דעתי: מדינה היא מערכת המשפט השלטת באזור מסוים – לשם כך צריך, כמובן, 2 תנאים:
1. מערכת משפט מגדרת – בתוך השטח.
2. הגנה על הגדר – מפני איומים מבחוץ.
את שני אלה יש להשאיר בידי מדינת ישראל. קבר יוסף אינו בחו"ל, כמו גם הר הבית או מערת המכפלה, או סתם שמורת הטבע בנחל קנה (ובליטאני).
לשם הבהרה: באמרי "מערכת משפט" אין אני מתכוון לחוקי "מנהג המקום" (המיועדים לקבוע ברירת מחדל לסעיפים שונים בחוזים), וגם לא בהכרח לפסילת בתי דין לבוררות מקרב תושבי המקום או כל אדם שמקובל עליהם, ואפילו לא לנוהל משפט אחיד. אני כן מתכוון לסמכותה של ערכאה עליונה אחת במקרה של סכסוכים שמגיעים עד אליה.

לגבי החלק השני: בעלות על השטח כבר יש להם. לגבי יחסי חוץ: במה זה יהיה שונה ממה שיש כיום? ולא הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון ב'כללי משפט'.

בגדול, הגדרה עצמית זה אומר חוסר התערבות שלנו בענייניהם (כל עוד הם לא מהווים איום עלינו), וחוסר תלות שלהם בנו, אלא אם כן אנחנו רוצים בכך (וכרגע אנחנו לא רוצים בכך).