טיפש טלוויזיה, טיפש מקלדת

יש אנשים שכשאני רואה אותם או קורא משהו שהם כותבים אני נתקף רצון עז לתפוס פטיש חמש קילו או סתם איזה שוט-גאן ולחרב את כל מה שמסביבי, ויש כאלה שפשוט גורמים לרצות להתגלגל על הרצפה מרוב צחוק. דוגמה לשני אנשים כאלה הם הפרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה וכתב האינטרנט שוקי גלילי.

אתמול בערב צפיתי לתומי בתוכנית של לונדון וקירשנבאום. המנחים הקבועים לא נכחו ואת מקומם תפסו אביב דרוקר ודב גילהר. בדיעבד אני יודע שהייתי צריך לראות בכך אות מבשר רעות, אבל רצוני להירגע מתלאות היום הסיח את דעתי מכך. לפתע הופיע לו על המסך אחד מגאוני דורנו, הלוא הוא פרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה. הראיון עם גוטווין היה על רקע קריסת ליהמן ברדרס ו-AIG ובכלל על רקע המשבר בתחום הפיננסי. גוטווין, כהרגלו, התחיל ללהג על כך שהגורם למשבר הוא תרבות הצריכה, בלה בלה בלה. אבל לא על כך אני רוצה לכתוב; גוטווין הסביר כי כדי לתקן את המערכת הפיננסית שהושחתה בשל תאוות הבצע של החברות הפועלות בה, יש לחזור למצב שהיה לפני יותר מ-30 שנה, קרי – שליטה ומעורבות מוגברת של הממשלות בשוק ההון. אכן, מילים כדרבנות! בנקודה זו כל אדם סביר מהנהן לעצמו, אומר – "אכן, הממשלה תשמור עלינו" וממשיך הלאה. אך עבדכם הנאמן, אם הוא אכן אדם, הרי שהוא ממש לא אדם סביר. אחרי כמה כוסות מים ושיחת הרגעה עם המטפלת האישית (aka –my wife) הצלחתי לגבש טיעון פשוט שמצליח להסביר מדוע גוטווין טועה גם ללא השימוש בצירופים שונים של "טיפש" ו"אידיוט": גוטווין טועה משום שמי שגרם לפריצת המשבר הנוכחי אלה הממשלה וסוכניה. הממשל האמריקאי שרצה "בית לכל פועל" הדפיס מצד אחד כסף ללא כל הכרה ומצד שני הפעיל שני בנקים "פרטיים" לכאורה (ורק לכאורה. שני הבנקים הללו פעלו תחת רגולציה והכוונה ממשלתית מלאה כפי שמסביר יפה אורי רדלר.

האחד "פרדי מק" והשני "פאני מיי" שהלוו כסף לכל דורש, בלי קשר ליכולתו להחזיר את המשכנתא שניתנה לו. שני הבנקים הללו, שהיו "פרטיים" רק ב"כאילו" (אותו כאילו מ"ישראבלוף"…) הם אלו שהובילו, כבר באמצע שנות ה-90, לתקומתו של שוק הסאב-פריים. אך הסיפור, כמובן, מסתבך; כל מי שלוקח משכנתא צריך ביטוח למשכנתא וכאן נכנסות לתמונה חברות ביטוח כמו AIG. שוק נדל"ן גואה הוא עסק לספקולנטים ולחברות השקעה שרוצות להרוויח מהעניין, וסחר באופציות ונגזרות הוא עניין טבעי (טוב נו – טבעי יחסית…) במקרה זה וכך גם בנקי השקעות כמו ליהמן ברדרס נכנסים לחגיגה. בשלב מסוים גם בנקים במקומות אחרים רוצים חלק בעוגה והעסק הופך לגלובלי. אך כיוון שכל החגיגה נשענת על כרעי התרנגולת של ג'ון ולינדה – הוא מובטל והיא עובדת בדיינר, הרי שהשוק לא יכול לעלות תמיד ובסופו של יום נגמר לבנקי המשכנתאות וההלוואות האשראי. מתחיל משבר הסאב-פריים. תוך מספר חודשים פונים מיליונים לגבות את ביטוחי המשכנתא שעשו וכך בגל השני למשבר קורסות חברות ביטוח (יתכן ש-AIG אינה האחרונה…) ופקיעתן של אופציות ונגזרות מרוששת בנקי השקעה (וגם כאן – יתכן שליהמן ברדרס אינו האחרון). כל הדינמיקה הזו הוזנה ע"י תאוות הבצע הרגילה בקרב בני אנוש (אותה ניתן לרפא, אם בכלל, רק ע"י שהות ממושכת בגולאג או ברצח עם נוסח החמר-רוז'). אבל מה שהתחיל את כל אלה היו ההלוואות לכל דורש מבית היוצר של הבנקים הפרטיים לכאורה והממשלתיים למעשה, שהניעו את כל העסק, וכן – המימון המרחיב של הבנקים המרכזיים. בקיצור – הממשלה ושלוחיה שיחקו באש, היער נשרף, וגוטווין בא ומאשים את העצים בכך שהם גרמו לשרפה כי הם דליקים ורוצה לתת פרס לממשלה שהציתה את האש. אין ספק, האיש גאון!
לפני מספר ימים פרסם שוקי גלילי את הרשימה הבאה בבלוגו אשר באתר רשימות.
תוכן הרשימה אינו מעניין במיוחד. דווקא הדיון שהתפתח בתגובות תפס את עיני. בתגובה השלישית שוטח שוקי גלילי חלק מתפיסת עולמו הכלכלית. הנה היא כאן לפניכם (בתוספת … כל אימת שנדרש):

זה שיש היצע וביקוש לא אומר שלא צריכה להיות רגולציה. כדאי שלא תהיה יותר מדי רגולציה, אבל פחות מדי רגולציה מזיק. לדוגמה, בנק ישראל – הגוף הכי לא סוציאליסטי בישראל – יכול על-פי חוק להשפיע על שערי המטבע באמצעות שינוי שער הריבית; לקבוע יחס רזרבה לפיקדונות בנקאיים, וכך לשנות את כמות הכסף במשק ולהשפיע על האינפלציה; לפקח על הבנקים, ולחסל קרטלים.
בנק ישראל בחר להתרכז ב"כלי" הראשון, ולכן …. הבנקים מרוויחים הון עתק ואנחנו משלמים עמלות מופקעות. זהו כסף שהולך לאיבוד ומזיק לתוצר, כי התנועה היא מההכנסה הפנויה שלנו (שהייתה יכולה ללכת לצריכה) לכיסים העמוקים ממילא של בעלי הבנקים = לחסכון). על-פי פרדוקס החיסכון התוצאה היא, בין השאר, אבדן תוצר.
הבעיה בתל-אביב דומה. יש כלים אך לא משתמשים בהם. לדוגמה, ישנה חברת עזרה ובצרון, מלכ"ר עירוני שבעבר שימש בין השאר כדי לאזן את מחירי השכירות, באמצעות קנייה ומכירה, השכרה, אחזקה, שיפוץ ואף בניה. היום היא מתרכזת בשיפוץ ואחזקה ופועלת למעשה כחברה ציבורית שפועלת למטרות רווח."

בניגוד לשיטתי במקרה של גוטווין אני לא מתכוון לדון בדבריו של גלילי. אני רק מבקש מכם שתחזרו ותקראו את הנ"ל, ולמרות שאתם אנשים בוגרים ואחראיים, תרשו לעצמכם להתגלגל על הרצפה מצחוק!