המקרה של עזרה לוונט הופך לי את הקרביים כבר מספר חודשים. התמהמהתי ולא כתבתי עליו, כי חשבתי שהעיתונות בארץ תגיע לזה, אבל עד עכשיו לא שמעתי על כך דבר באמצעי התקשורת שלנו. האמת היא שלוונט (כן, הוא כנראה יהודי) לא היה מישהו ששמעתי עליו לפני שעלה לכותרות בבלוגוספרה בשפה האנגלית.
ב-14 בפברואר ה"ווסטרן סטנדרד" [עתונו של לוונט] משך תשומת לבה של הקהילה המוסלמית בכך שפרסם את הקריקטורות השנויות במחלוקת, שמתארות את מוחמד, מייסד האסלאם.
לוונט גם פרסם את הקריקטורות באתר האינטרנט שלו בינואר 2008, באותו יום בו הוא הופיע בשמוע של הועד לזכויות האדם והאזרחות של מחוז אלברטה, שחקר תלונה של סייד סוהרוודי מהוועד האסלאמי העליון של קנדה, והועד האסלאמי של אדמונטון, נגד הפרסום הקודם של התמונות ע"י לוונט…
…סוהרוודי בסופו של דבר משך את תלונתו, וחקירת המשטרה הופסקה, אך תלונה זהה של הועד האסלאמי של אדמונטון בעינה עומדת. התזמון של התלונה נגד לוונט הוא מעניין, כי היא הוגשה באותה תקופה בה הוגשה תלונה אחרת, בעלת פרופיל תקשורתי גבוה, ע"י הקונגרס האסלאמי הקנדי, נגד העיתון "מקלינ'ס", על פרסום חומר שלטענת המתלוננים מפלה כלפי מוסלמים
התלונה נגד "מקלינ'ס" זכתה לפרופיל תקשורתי גבוה בעיקר בזכות "הפושע" הראשי בפרשה, מרק סטיין (לא, לא יהודי), עיתונאי ופובליציסט שמרן, הידוע מאד בארצות דוברות אנגלית בגלל הוקעתו הבלתי נלאית של האסלאם הקיצוני, וחשיפת הסכנה שהוא מהווה לתרבות המערב, כמו גם במלחמתו נגד הנטיות "הפרוגרסיביות" של השמאל, כגון ה"רב-תרבותיות". ג'יימס אלן, פרופסור אוסטרלי, מסכם את המקרה של סטיין:
להלן עובדה לא מאד ידועה על קנדה: כיום זו מדינה בה אתה יכול לומר או לכתוב דברי אמת, ועדיין להיות מובא בפני בית דין. בית דין זה יכול לקנוס אותך; הוא יכול לחייב אותך לשלם כסף לאנשים שהתלוננו על דבריך; הוא יכול להכריח אותך להתנצל; הוא יכול לעשות את שלשת הדברים גם יחד.
אך זה לא הכל. האנשים שהתלוננו לא צריכים לשכור עורך דין. העלויות שלהם ימומנו ע"י המדינה, כלומר ע"י משלם המיסים.
אתה, לעומת זאת, תצטרך לשכור עורך דין כדי להגן על עצמך. והוצאותיך אלו לא יוחזרו לך בסוף, כך שגם אם תזוכה, עדיין הוצאת עשרות אלפי דולרים מכסך לממון עורכי דין.
כמובן שאתה לא תזוכה…
…במקרה של סטיין, הקונגרס האסלאמי הקנדי מתנגד למובאות בהן השתמש סטיין. אלו הן מובאות מדבריהם של מנהיגים מוסלמים. העוול הנטען ע"י המתלוננים הוא שהכותב מצטט את אחד מאנשי הדת שלהם, ושצטוט זה (למרות היותו אמיתי), יכול במוחם של אותם אידאולוגים המאיישים את אותם בתי הדין, לחשוף מישהו לשנאה, כאשר אין שום שמץ של עדות שדבר כזה אכן קרה.
לפני מספר שנים, כאשר תקנות "דברי שנאה" אלו הותקפו, מה אמר בית המשפט העליון של קנדה? "התקנות הן בסדר גמור, תודה", אמר בית המשפט. והתובע הכללי של קנדה? משרדו זה עתה פרסם את ההגנה האוילית ביותר של התקנה, וזה מפי ממשלה שמרנית.
היא מציינת שההיסטוריה מלאה בדוגמאות של זמנים בהם קבוצות כמו הנאצים השתמשו בשקרים ועוותים כדי לדכא את חופש הדבור. הם פספסו את האירוניה בכך שהם רוצים לדכא את חופש הדבור עכשיו, כדי שאחרים לא יוכלו לעשות זאת בעתיד.
——————
I have been following the cases of Ezra Levant and Mark Steyn with utter disbelief and dismay at the appalling state of the Western civilization. It is depressing to see it turning against it's own sacred values, such as freedom of expression. Indeed, turning against itself.
