Archive for אפריל, 2008

לעולם לא עוד. Never again

אפריל 30, 2008

באתי כרמטכ"ל צבא ההגנה לישראל, ערב יום השואה וערב שנות ה-60 לעצמאות ישראל לומר: לעולם לא עוד. לעולם לא יביטו יהודים במבט מבועת מעבר לגדרות התיל חסרי אונים. באנו לזכור ולא לשכוח ולומר להם ולזכרם – לעולם לא עוד

דברי רמטכ"לינו באושוויץ, היום (ערוץ 7).

כמובן, היום היהודים רחוקים מספיק מן הגדרות, ולכן אין להם שום כלי יעיל להתנגדות. שאלו את תושבי שדרות.

אבל לא באתי לערוך השוואות, ולא לזלזל בחשיבותו של צבא ישראלי חזק. ההיפך הוא הנכון. גם לא אכנס לדיון המיותר בשאלה, מה יכלו לעשות צה"ל ומדינת ישראל, אילו היו קיימים כבר לפני 65 שנה (או לחילופין – מה הם יכולים לעשות היום אם גרמניה תחזור על הניסיון לפתור את בעיית היהודים).

מכל מקום, אילו היינו מטילים על עצמנו לפני 60 שנה, את כל המגבלות המדיניות והצבאיות של היום – לא היתה מדינת ישראל מצליחה לקום כלל.
מדיניות הסיוע ההומניטרי כבר פרצה את כל גבולות הטעם הטוב, וניהול מו"מ עם אויב המצהיר בגלוי שמדובר בדרך להרויח זמן אינו מרגש עוד אף אחד. צה"ל לא מנסה אפילו להגיע להישגים בני קיימא מול הפלסטינאים, וכולנו התרגלנו להגמשת הקריטריונים למונח "כושר הרתעה".
כל אלה הופכים את הצהרות הבטחון המתלהמות של נציגי צה"ל והממשלה לבדיחה עצובה.

– – – – – – –

I came here as the Chief of Staff for Israel's Defense Forces, on the eve of the Holocaust Remembrance Day, and close to the 60th anniversary of Israel's independence, to say: never again. Never again will Jews look, terrified, through barbed wire fences, helpless. We came to remember and not forget, and tell them and their memory: never again.

Says our Chief of Staff in Auschwitz, today.

Of course, today Jews are far enough removed from fences, and so they don't have any effective means for resistance. Just ask the Sderot residents.

But I am not about to make comparisons, and not to discount the importance of a strong Israeli military. Quite the opposite. Neither am I going to get into the needless discussion on what could IDF and the state of Israel do, if they existed 65 years ago (or, conversely, what can they do today if Germany repeats its attempt at solving the Jewish Problem).

In any case, if 60 years ago we imposed upon ourselves all the political and military restrictions of today, the state of Israel would not have come into being at all. The policy of humanitarian assistance already is beyond sensible, and negotiations with an enemy that openly declares them a means of stalling to gain advantage, no longer outrages anyone. IDF does not even attempt concrete achievements vis a vis the Palestinians, and we all became accustomed to the tempering of the criteria for the concept of "deterrence".

All this turns the fiery proclamations about security from the IDF and the government representatives into a sad joke.

[Posted by Avner, translated by Alisa].

מודעות פרסומת

מזל שעוד לא אכלתי…

אפריל 29, 2008
אני מקשיבה לח"כ שרוני אצל רזי ברקאי, ואני תוהה האם לפחות חלק מאותם צעירים אידאליסטיים ששמו אותו בכנסת מקשיבים גם הם, והאם יש סכוי כלשהו שהם לומדים מכך לקח לגבי ביטויו של הקולקטיביזם בפוליטיקה.

כל התורה על רגל האחת. That's all there's to it.

אפריל 28, 2008

אין לי עניין בפשוט הממשל או ביעולו, כי כוונתי היא לצמצם את היקפו. מטרתי אינה לקדם רווחה, כי אני מציע להרחיב את החרות. מטרתי היא לא להעביר חוקים, אלא לבטלם.היא איננה לחנוך תכניות חדשות, אלא לבטל את הישנות שמחללות את החוקה, או שכשלו בהשגת יעדיהן, או שכופות על בני האדם נטל כספי לא מוצדק. אני לא אנסה לגלות האם יש 'צורך' בחקיקה לפני שקבעתי האם היא מותרת בהתאם לחוקה.ואם אחר כך אותקף על הזנחת ה'אינטרסים' של בוחרי, אענה כי נודע לי שהאינטרס העקרי שלהם הוא חרות, ושאני עושה כמיטב יכלתי למטרה זו.

ברי גולדווטר (תודה לג'ונתן)

– – – – – – –

I have little interest in streamlining government or in making it more efficient, for I mean to reduce its size. I do not undertake to promote welfare, for I propose to extend freedom. My aim is not to pass laws, but to repeal them. It is not to inaugurate new programs, but to cancel old ones that do violence to the Constitution, or that have failed in their purpose, or that impose on the people an unwarranted financial burden. I will not attempt to discover whether legislation is 'needed' before I have first determined whether it is constitutionally permissible. And if I should later be attacked for neglecting my constituents' 'interests', I shall reply that I was informed their main interest is liberty and that in that cause I am doing the very best I can.

– Barry Goldwater (Hat tip to Jonathan).

אשם כל עוד לא הוכח אחרת?

אפריל 28, 2008

קודם כל, למען הסר ספק מלב הקורא: למרות היותי עולה (ותיקה) מרוסיה, אני חסידה קטנה מאד של אביגדור ליברמן. אני מוכרחה להודות שאני אוהבת את העובדה שהוא לעיתים אומר דברים נכונים שאחרים לא מעזים לאמר, אבל עדיין מבחינתי הוא מעין שעון חצי-מקולקל, שמראה שעה נכונה לא יותר ממספר פעמים ביום. חוץ מזה, האיש סתם לא נחמד בעיני, והחושים שלי בד"כ לא מטעים אותי בתחום הזה.

ולעניינינו: מקטרגיו טוענים שליברמן עצמו מאריך את זמן החקירה נגדו בכך שהוא לא משתף פעולה עם המשטרה, ולא מעמיד לרשותה את כל הראיות והמסמכים אותם היא דורשת לצורך חקירתה. יחד עם זאת, אותם מקטרגים (והמשטרה בראשם) מודים שאין מחובתו החוקית של ליברמן להעמיד את אותן הראיות לרשותה של המשטרה. אז מה יש לנו כאן? למשטרה חסרות ראיות, אבל היא בכל זאת ממשיכה ומאריכה בחקירה, תוך שהיא תולה את המחסור שלה בראיות בחוסר רצונו של הנאשם לספק לה אותן. אתה הבנת את זה ברוך?

יש תמורה בעד האגרה!

אפריל 25, 2008

רותם סלע שלח בדוא"ל את הפנינה הזאת. הערה לרם גלבוע: יש סיבה לכך שאתה כותב במוסף של גברים (רמז: הבעיה היא לא אותה שמלה, אלא רק אם היא נקנתה יותר בזול!)

Privatising profits but nationalising losses

אפריל 22, 2008

הפרטת רווחים והלאמת הפסדים

זה מה שאמר חבר הפרלמנט הבריטי וינס קייבל על הדרך למשבר הנוכחי של ענף הבנקאות, והדרך ממנו, כפי שמייסמת אותה ממשלת בריטניה (ולא רק היא). (כמצוטט ע"י ניק המבריק).

– – – – – – –

Says the British MP Vince Cable on the sub-prime fiasco, and the way the UK (and other) governments are dealing with it. (Hat tip to Nick The Brilliant).

זאב!? Wolf!?

אפריל 22, 2008

זה רק נדמה לי, או שאנחנו כבר לפחות שבוע שומעים שהדלק בעזה יספיק רק לעוד יומיים?

– – – – – – –

The Nahal Oz fuel terminal and the Kerem Shalom crossing will remain sealed off at this time.

Is it just me, or has Gaza been complaining that they only have 2 days worth of fuel left for at least a week now?

אי-שויון והפרזה. Inequality and Excess

אפריל 16, 2008

מאמר זה נכתב במקור ע"י ארנולד קלינג, התרגום והפרסום כאן הם בהסכמתו.

The following was originally written by Arnold Kling, and is translated and posted here with his permission.

"הילרי רודהם קלינטון קראה למנוי שר לענייני עוני"
הניו-יורק טיימס, 5 לאפריל 2008.

"הנשיא לשעבר ביל קלינטון והסנטורית חילרי רודהם קלינטון ביחד הרויחו 109 מיליון דולר בין 2000 ו-2007 בלבד…רק ב-2007 הנשיא לשעבר קלינטון הרויח 10 מיליון דולר עבור הרצאות."
הניו-יורק טיימס, 4 לאפריל 2008.

אני חושב על עצמי כאדם אמיד ומצליח. במשך כ-15 שנה הרוחתי משכורת טובה. אז התחלתי עסק באינטרנט, שהיה לי המזל למכרו ב-1999, לפני התפוצצות בועת האינטרנט. אני חושב על עצמי כגמלאי, למרות שאני מלמד בהתנדבות בבית ספר תיכון.

אבל ביל קלינטון הרויח יותר מכפול בשנה אחת, ממה שאני הרוחתי במשך כל חיי. בעיני זה נראה מוגזם. אני לא מבין איך מישהו יכול לרצות להמשיך ולעשות כסף, כשכבר יש לו כל כך הרבה. אני לא מבין מה דוחף כוכבי-על בתעשית הבידור, מנכ"לים, בנקאי השקעות, ואחרים להרויח את ההכנסות המופרזות שלהם.

אבל מטרת המאמר הזה היא לא לגעור באנשים עשירים. במקום להתעסק בהפרזות בתחום ההכנסות באמריקה, אני רוצה להתעסק בהפרזות בתחום כח פוליטי בה. כמה שזה לא נאה לעשירים ביותר באמריקה לשאוף לעוד יותר כסף, המעמד הפוליטי באמריקה הוא גרוע בהרבה. יש להם כל כך הרבה כח שזה מגוחך, ועדיין הם רק רוצים עוד.

יותר עשיר מוורן באפט.

למחוז מונטגומרי במרילאנד יש תקציב שנתי של 3.8 מיליארד דולר. סכום זה נמצא תחת שליטתה של המועצה המחוזית, שמונה תשעה חברים. בממוצע כל חבר מועצה שולט בהוצאות של קצת יותר מ-400 מיליון דולר לשנה.

כדי לשים הוצאה שנתית של 400 מליון דולר בפרספקטיבה, תחשבו על כך: אם היו לכם נכסים של 8 מיליארד דולר, והייתם מרויחים 5 אחוז לשנה על נכסים אלו, זה היה נותן לכם הכנסה שנתית של 400 מיליון דולר. לאמריקאים מעטים יש כסף כה רב. האיש העשיר בעולם [לפי השבועון "פורבס"] הוא וורן באפט, עם 62 מיליאד דולר (נכון שלעיתים קרובות הוא הצליח להרויח יותר מ-5 אחוזים לשנה מהשקעות). לביל גייטס יש 58 מיליארד. פחות מ-40 אמריקאים הם בעלי נכסים של יותר מ-8 מיליארד דולר, ושמותיהם מוכרים מאד לכולנו: הוולטונים של וול-מארט, סרגיי ברין ולארי פייג' של גוגל, וכו'

האם אתם יכולים לנקוב בשמותיהם של חברי המועצה של מחוז מונטגומרי במרילנד? אני לא יכול לנקוב בשמות רבים, ואני גר שם. ועדיין, בחירתו של אדם למועצה המחוזית במחוז מונטגומרי, שהיא די נמוכה בסולם מידת הכח הפוליטי בארה"ב, מאפשרת לו לשלוט ביותר הוצאות שנתיות מאשר הונו של דונלד טראמפ או סטיב ג'ובס.

ברמה הפדרלית, התקציב הוא 3 טריליון. אם תחלקו את זה ב-535 (מספר חברי הקונגרס והסנאט), אז בממוצע כל מחוקק שולט בהוצאות שנתיות של יותר מ-5 מיליארד דולר. זה יותר ממה שהעשירים ביותר בעולם יכולים להוציא בשנה.

עושר וכח.

עכשיו אתם אולי חושבים שהשוואה זו אינה תקפה. זה מטעה להשוות תקציבי מחוקקים עם עושרם של וורן באפט או ביל גייטס, כי המחוקקים מוציאים כסף על כולנו. הם לא מוציאים כסף על עצמם. אבל העשירים ביותר באמריקה גם הם לא מוציאם את כספם על עצמם. אין באפשרותם לעשות זאת. כמה שוורן באפט וביל גייטס חכמים, הם לא יכולים למצוא דרכים להוציא את כל הכסף שלהם. בסופו של דבר הם יתנו את רובו לאחרים. מה שיש לעשירי-על, ואין לסתם אמידים, הוא יתר כח פיננסי. כשצריך להחליט לאלו מטרות ילך הכסף, לביל גייטס ולוורן באפט יש יותר כח מאשר לאנשים אחרים. זהו בדיוק הכח שיש לפוליטיקאים.

לכן ההשוואה בין מחוקקים לעשירי-על היא די הולמת. לשניהם יש יכולת שליטה חריגה בעצמתה בשאלות של הקצאת כספים למטרות מוצדקות. מבחינה פיננסית, לעשירים ולפוליטיקאים יש אותו סוג כח. ההבדל הוא שלפוליטיקאים יש הרבה, הרבה יותר, בסדרי גודל גדולים מאד.

כח נוסף.

ההשוואות הכספיות רק מגרדות את פני השטח של אי-השויון וההפרזות של הכח הפוליטי בארה"ב. אפשר לאמר שביל גייטס שולט בסכומים דומים לאלו של המועצה המחוזית במקום מגוריי. אבל אין לו הכח, למשל, לאמר לאנשי המחוז היכן הם יכולים או לא יכולים לעשן, או לאמר לעסקים המקומיים אלו משכורות עליהם לשלם לעובדיהם, או להחליט האם אתר הופעות מקומי יועד למוסיקת פולק או לרוק.

אנשים עשירים לא שולטים בתכנית הלימודים בבתי הספר של ילדינו. הפוליטיקאים כן עושים זאת. אנשים עשירים לא קובעים דרישות לרשיונות לכולם, מרופאים עד למעצבי פנים ועד למעצבי שיער, ולמאניקוריסטיות. הפוליטיקאים כן עושים זאת.

אי-שויון והפרזה בכח פוליטי מחמירים יותר מהר מאי-שויון והפרזה בהכנסה. כמו שציינתי במאמר אחר, כח פוליטי הרבה יותר מרוכז ומבודד מהבוחרים ממה שהיה המצב לפני 200 שנה.

אני מרגיש לא נח ומתגונן כשעולה הנושא של חוסר שויון כלכלי. עובדה היא שאינני יכול לאמר כי אני מרגיש נח עם רמות חוסר השויון וההפרזה שקיימים בחברה שלנו.

אבל שנוא עלי לראות בבעית חוסר השויון בעיה שדורשת פתרון ממשלתי. אני לא רואה כיצד לקיחת כח מעשירים, שיש להם הרבה, ומסירתו לפוליטיקאים, שיש להם הרבה יותר, יכולה לפתור את הבעיה.
אמריקאים צריכים באמת להרגיש לא נח עם רמת חוסר השויון וההפרזה בתחום הכח הפוליטי. במקום לשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות בקשר לוורן באפט או ביל גייטס, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה עלינו לעשות בקשר לקלינטונים וספיטצרים. אלו שרוצים עוד ועוד כח צריכים להדאיג אותנו הכי הרבה.

חזון אחרית הימים?

אפריל 15, 2008

שרגא ברוש ועופר עיני רוצים לתכנן לנו את הכלכלה. הכל בעזרת המועצה הכלכלית חברתית שהם מעוניינים להקים: מטרת המועצה היא הגדרת יעדים כלכליים חברתיים אסטרטגיים.

קצת מבלבל: לפי האגדה שסיפרו לנו לפני השינה נציג ההסתדרות הוא נציג מעמד הפועלים. מעמד של אנשים קשי יום הנלחמים על קיומם נגד בעלי ההון האכזריים שמתקמצנים לתת לעובדיהם תנאים מינימליים. והנה לפתע, רעם ביום בהיר: נציג מעמד הפועלים חובר יחד עם נציג בעלי ההון. מה זה? פעמוני משיח? הכבש הלך לגור עם הזאב?

אל תתנו להם לבלבל אתכם! עופר עיני ושרגא ברוש אינם מעוניינים לקדם מטרות כלכליות חברתיות: הם מעוניינים בנתח מהשלטון ותו לא! את קיומו של משרד האוצר ובנק מרכזי ניתן אולי להצדיק בשמירה על כספי הציבור ועל יציבות מוניטארית. לשני אלה לא אמור להיות שום תפקיד אחר! לא אופק כלכלי חברתי ולא חרטא.

כלכלה איננה ניתנת לתכנון או לויסות, היות והיא מורכבת ממליוני פרטים, וממליארדי עיסקאות קטנות וגדולות. קיימים זרמים מעל פני השטח אבל גם זרמים תת קרקעיים. מתרחשים שינויים מדיניים והתפתחויות טכנולוגיות מדי יום. עוד לא נולד הגאון שמסוגל להכיל את כל הפרטים האלה. כלכלה אי אפשר לתכנן, לכלכלה אפשר רק להפריע ואם ממש מתאמצים אפשר גם להרוס. כך אומר לא רק ההיגיון הבריא אלא גם הניסיונות הבלתי פוסקים של תאב השררה התורן, בכל מקום אחר בעולם.

מלא הכרת תודה לצמד חמד עיני ברוש, על הנזקים החמורים שהסבו למשק וליחידים בשנה האחרונה, אוכל רק להתחנן שירדו מהרעיון האוילי הזה. אחרי הכל מישהו צריך קצת לבנות כדי שיהיה מה להרוס…

אסף.

Strange bedfellows

אפריל 14, 2008

הערב אצל ירון וילנסקי אלי ישי השווה את אסור מכירת חמץ לאסור על עשון במקומות "צבוריים". אני מסכימה עם אלי ישי (למרות שמבחינה ערכית עמדתי הפוכה לשלו, כמובן), וזה אומר שאנחנו בהחלט חיים בזמנים מעניינים (במובן הסיני). האם מישהו הביא כבר את נושא העשון בפני בית משפט? מעניין יהיה לראות את זה.

– – – – – – –

Eli Yishai, the leader of the Shas party, has compared the ban on sales of Chametz in supermarkets and restaurants to the ban on smoking in "public" places (such as restaurants and bars). I'm afraid that I (a secular agnostic Jew) have to accept this comparison as valid. Needless to say, though, that I absolutely oppose both bans (in case anyone is curious, I don't smoke and hate it when others do. I do eat Chametz during Passover).

Jerusalem Municipal Court Justice Tamar Bar Asher-Tzaban has issued a ruling dismissing cases against four restaurant owners who violated the Passover Law, prohibiting the sale of bread and other leavened products on Pesach (Passover). Despite the law prohibiting the sale of chametz in public places, the justice in her unique interpretation of the law stated that since a store is a closed confined area, and the public does not see inside when walking past, the law does not apply.

So how is smoking different? As far as I am aware, the smoking ban is yet to be challenged in court. It would be interesting to observe if and when that happens.