אי-שויון והפרזה. Inequality and Excess

by

מאמר זה נכתב במקור ע"י ארנולד קלינג, התרגום והפרסום כאן הם בהסכמתו.

The following was originally written by Arnold Kling, and is translated and posted here with his permission.

"הילרי רודהם קלינטון קראה למנוי שר לענייני עוני"
הניו-יורק טיימס, 5 לאפריל 2008.

"הנשיא לשעבר ביל קלינטון והסנטורית חילרי רודהם קלינטון ביחד הרויחו 109 מיליון דולר בין 2000 ו-2007 בלבד…רק ב-2007 הנשיא לשעבר קלינטון הרויח 10 מיליון דולר עבור הרצאות."
הניו-יורק טיימס, 4 לאפריל 2008.

אני חושב על עצמי כאדם אמיד ומצליח. במשך כ-15 שנה הרוחתי משכורת טובה. אז התחלתי עסק באינטרנט, שהיה לי המזל למכרו ב-1999, לפני התפוצצות בועת האינטרנט. אני חושב על עצמי כגמלאי, למרות שאני מלמד בהתנדבות בבית ספר תיכון.

אבל ביל קלינטון הרויח יותר מכפול בשנה אחת, ממה שאני הרוחתי במשך כל חיי. בעיני זה נראה מוגזם. אני לא מבין איך מישהו יכול לרצות להמשיך ולעשות כסף, כשכבר יש לו כל כך הרבה. אני לא מבין מה דוחף כוכבי-על בתעשית הבידור, מנכ"לים, בנקאי השקעות, ואחרים להרויח את ההכנסות המופרזות שלהם.

אבל מטרת המאמר הזה היא לא לגעור באנשים עשירים. במקום להתעסק בהפרזות בתחום ההכנסות באמריקה, אני רוצה להתעסק בהפרזות בתחום כח פוליטי בה. כמה שזה לא נאה לעשירים ביותר באמריקה לשאוף לעוד יותר כסף, המעמד הפוליטי באמריקה הוא גרוע בהרבה. יש להם כל כך הרבה כח שזה מגוחך, ועדיין הם רק רוצים עוד.

יותר עשיר מוורן באפט.

למחוז מונטגומרי במרילאנד יש תקציב שנתי של 3.8 מיליארד דולר. סכום זה נמצא תחת שליטתה של המועצה המחוזית, שמונה תשעה חברים. בממוצע כל חבר מועצה שולט בהוצאות של קצת יותר מ-400 מיליון דולר לשנה.

כדי לשים הוצאה שנתית של 400 מליון דולר בפרספקטיבה, תחשבו על כך: אם היו לכם נכסים של 8 מיליארד דולר, והייתם מרויחים 5 אחוז לשנה על נכסים אלו, זה היה נותן לכם הכנסה שנתית של 400 מיליון דולר. לאמריקאים מעטים יש כסף כה רב. האיש העשיר בעולם [לפי השבועון "פורבס"] הוא וורן באפט, עם 62 מיליאד דולר (נכון שלעיתים קרובות הוא הצליח להרויח יותר מ-5 אחוזים לשנה מהשקעות). לביל גייטס יש 58 מיליארד. פחות מ-40 אמריקאים הם בעלי נכסים של יותר מ-8 מיליארד דולר, ושמותיהם מוכרים מאד לכולנו: הוולטונים של וול-מארט, סרגיי ברין ולארי פייג' של גוגל, וכו'

האם אתם יכולים לנקוב בשמותיהם של חברי המועצה של מחוז מונטגומרי במרילנד? אני לא יכול לנקוב בשמות רבים, ואני גר שם. ועדיין, בחירתו של אדם למועצה המחוזית במחוז מונטגומרי, שהיא די נמוכה בסולם מידת הכח הפוליטי בארה"ב, מאפשרת לו לשלוט ביותר הוצאות שנתיות מאשר הונו של דונלד טראמפ או סטיב ג'ובס.

ברמה הפדרלית, התקציב הוא 3 טריליון. אם תחלקו את זה ב-535 (מספר חברי הקונגרס והסנאט), אז בממוצע כל מחוקק שולט בהוצאות שנתיות של יותר מ-5 מיליארד דולר. זה יותר ממה שהעשירים ביותר בעולם יכולים להוציא בשנה.

עושר וכח.

עכשיו אתם אולי חושבים שהשוואה זו אינה תקפה. זה מטעה להשוות תקציבי מחוקקים עם עושרם של וורן באפט או ביל גייטס, כי המחוקקים מוציאים כסף על כולנו. הם לא מוציאים כסף על עצמם. אבל העשירים ביותר באמריקה גם הם לא מוציאם את כספם על עצמם. אין באפשרותם לעשות זאת. כמה שוורן באפט וביל גייטס חכמים, הם לא יכולים למצוא דרכים להוציא את כל הכסף שלהם. בסופו של דבר הם יתנו את רובו לאחרים. מה שיש לעשירי-על, ואין לסתם אמידים, הוא יתר כח פיננסי. כשצריך להחליט לאלו מטרות ילך הכסף, לביל גייטס ולוורן באפט יש יותר כח מאשר לאנשים אחרים. זהו בדיוק הכח שיש לפוליטיקאים.

לכן ההשוואה בין מחוקקים לעשירי-על היא די הולמת. לשניהם יש יכולת שליטה חריגה בעצמתה בשאלות של הקצאת כספים למטרות מוצדקות. מבחינה פיננסית, לעשירים ולפוליטיקאים יש אותו סוג כח. ההבדל הוא שלפוליטיקאים יש הרבה, הרבה יותר, בסדרי גודל גדולים מאד.

כח נוסף.

ההשוואות הכספיות רק מגרדות את פני השטח של אי-השויון וההפרזות של הכח הפוליטי בארה"ב. אפשר לאמר שביל גייטס שולט בסכומים דומים לאלו של המועצה המחוזית במקום מגוריי. אבל אין לו הכח, למשל, לאמר לאנשי המחוז היכן הם יכולים או לא יכולים לעשן, או לאמר לעסקים המקומיים אלו משכורות עליהם לשלם לעובדיהם, או להחליט האם אתר הופעות מקומי יועד למוסיקת פולק או לרוק.

אנשים עשירים לא שולטים בתכנית הלימודים בבתי הספר של ילדינו. הפוליטיקאים כן עושים זאת. אנשים עשירים לא קובעים דרישות לרשיונות לכולם, מרופאים עד למעצבי פנים ועד למעצבי שיער, ולמאניקוריסטיות. הפוליטיקאים כן עושים זאת.

אי-שויון והפרזה בכח פוליטי מחמירים יותר מהר מאי-שויון והפרזה בהכנסה. כמו שציינתי במאמר אחר, כח פוליטי הרבה יותר מרוכז ומבודד מהבוחרים ממה שהיה המצב לפני 200 שנה.

אני מרגיש לא נח ומתגונן כשעולה הנושא של חוסר שויון כלכלי. עובדה היא שאינני יכול לאמר כי אני מרגיש נח עם רמות חוסר השויון וההפרזה שקיימים בחברה שלנו.

אבל שנוא עלי לראות בבעית חוסר השויון בעיה שדורשת פתרון ממשלתי. אני לא רואה כיצד לקיחת כח מעשירים, שיש להם הרבה, ומסירתו לפוליטיקאים, שיש להם הרבה יותר, יכולה לפתור את הבעיה.
אמריקאים צריכים באמת להרגיש לא נח עם רמת חוסר השויון וההפרזה בתחום הכח הפוליטי. במקום לשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות בקשר לוורן באפט או ביל גייטס, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה עלינו לעשות בקשר לקלינטונים וספיטצרים. אלו שרוצים עוד ועוד כח צריכים להדאיג אותנו הכי הרבה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: