זה רק נדמה לי, או שאנחנו כבר לפחות שבוע שומעים שהדלק בעזה יספיק רק לעוד יומיים?
– – – – – – –
The Nahal Oz fuel terminal and the Kerem Shalom crossing will remain sealed off at this time.
Is it just me, or has Gaza been complaining that they only have 2 days worth of fuel left for at least a week now?
פרטי Private 
אפריל 28, 2008 ב- 5:31 pm |
טוב, מישהו חייב לעשות זאת, ואני מתנדב 😦
אז קחו נשימה עמוקה, הניחו לרגע את גודווין בצד, וקראו:
לפני 65 שנה, אמירות קצרות כאלה נאמרו בגרמנית, מול שערי הגטאות.
זהו.
עכשו לעצם העניין:
הדברים הללו משעשעים כבדיחות פנימיות. את יושבי עזה זה פחות משעשע, כמו שאנחנו פחות משתעשעים מאזהרות של ספקים בלעדיים שלנו (חברת החשמל, מקורות).
העזתים מתמודדים עם ההערכות (המבוססות, כביכול, על אמדנים גלויים ורגילים) באותן דרכים בה התמודדו עמן יושבי הגטאות – הגזמה, חסכון, והסלקה (אני בכוונה משתמש במלה עמומה ורבת משמעות).
בפעל, יש סגר ברמה זו או אחרת, ובהכרח מרגש מחסור כלשהו (ולא נדון כעת על סדרי עדיפויות בהקצאות – א. כי אנחנו מתעבים קולקטיביזם. ב. כי אנחנו עוד עלולים לגלות דברים לא נעימים גם על הגטאות, וד"ל).
בכל אפן, היכלת של אדם לשבוע נחת מהאמירה הזו, תלויה בהרגשתו הפנימית הבסיסית בשאלה "מי הצד הרע בספור הזה".
אבל ברגע שאנחנו מגיעים לשאלה הזו בגלוי, כל האמירות סביבה כבר מאבדות את בדיחותן…
בעצם, אנחנו מגבילים את תנועת "אזרחי" עזה לתחומי "מדינתם", ובכך מענישים אותם בענש שאף אחד מאתנו לא היה רוצה. עד כמה שידוע לי, מדינת ישראל גם לא ממש מאפשרת הגירה נוחה של עזתים החוצה (למעט למצרים, שם הם יחסמו שוב ויחזרו בסופו של דבר לעירם).
וזה כבר מעביר אותנו לדיון פילוסופי עצוב עוד יותר (מלחמה אף פעם איננה דבר נעים), בשאלות: מיהו האויב, למה בכלל הוא נלחם בי, ומה הדרך הנכונה לטפל בו.
גלוי נאות:
אישית, אני בעד נתוק _מלא_ של עזה ממדינת ישראל (ומכל מדינה תרבותית בעולם), בעד הפצצת שטחים בנויים, ובעד תכנית להשתלטות על כל הרצועה בתוך פרק זמן קצר, וגירוש כל יושביה הנוכחיים לכל הרוחות. אבל אני גם יודע למה.
אפריל 28, 2008 ב- 7:23 pm |
אבנר, חוק גודווין לא ישים באתר זה, אבל במקרה זה ההשוואה אינה במקומה, וקשה לי להאמין שאתה לא יודע את זה.
לגופו של עניין, האמירה שלי לא נעשתה בבדיחות הדעת, אני לא רווה ממנה נחת (כמו מהמצב בכללותו, בשני צדי הגבול). האמירה כן באה ללעוג לשקרנותם של המנהיגים הערביים לדורותיהם בכלל, ואלו של החמס לאחרונה בפרט. האמת העצובה היא שאין לי שמץ של מושג מהו באמת מלאי הדלק בעזה, ומצב זה איננו באשמתי. כך שגם אם הפעם הם אומרים את האמת, אין לי שום סיבה להאמין להם.
אנא, פרט ונמק.
לגבי הגבלת ההגירה של העזתים החוצה, לי זה לא ידוע, ואם זה נכון, אני לא רואה את ההיגיון שבזה. חוץ מזה שגם אם זה לא נכון, ואף אחד לא מגביל את הגירתם (כולל החמס), אני לא מכירה מקומות רבים בעולם שיקבלו אותם ברצון רב.
שאלה מצוינת. אחת הסיבות החשובות שמלחמה איננה דבר נעים, מעבר לסיבות הברורות והידועות, שהן מוות והרס, היא שמלחמה היא התגלמות הקולקטיביזם, והשיא הטבעי שלו. בכל מלחמה, שני הצדדים מתייחסים זה אל זה (ובהשלכה גם אל עצמם) כאל קולקטיב, תוך התעלמות מקיומם של הפרטים. ברגע שמישהו מפסיק לראות בך פרט, ומתייחס אליך כאל חלק מקולקטיב בלבד, אין לך ברירה אלא להתייחס אליו בצורה זהה. המיטב שאתה יכול לעשות במצב זה מבחינת הצמדות לעקרונות אינדיוידואליסטיים, הוא לנסות ולזהות בצד השני פרטים אחרים שרואים בך פרט ולא רק חלק מקולקטיב – בד"כ זה כמעט בלתי אפשרי, כמו במצבנו הנוכחי.
לגבי הגלוי שלך בסוף הדברים: בגדול אני בעד, וגם אני יודעת למה.
אפריל 28, 2008 ב- 11:13 pm |
"ההשוואה אינה במקומה".
אני חולק עליך. יש קוי דמיון, ולכן היא במקומה, גם אם מופרכת. ככה לומדים.
די ברור לי, שצה"ל הרחמן נותן לפלסטינאים תנאים, שהיהודים בגטאות לא חלמו עליהם. אולי עדיף להשוות למחנות מעצר המעפילים של הבריטים.
מכל מקום, ההבדלים המהותיים נמצאים דוקא בשאלות שהעליתי בהמשך. הרי שנינו מסכימים עם סוף התגובה שלי, ודוחים את ההשואה – נגיד – למרד גטו ורשה (מחווה למר הנייה).
"לשקרנותם של המנהיגים הערביים לדורותיהם בכלל"
בסדר גמור. רק הייתי מוריד את המלה "המנהיגים". בתרבות הערבית בכללה, יש למלים – וגם לשקרים – משמעות שונה לחלוטין מבתרבות היהודית-נוצרית. ואכמ"ל.
"אנא, פרט ונמק".
מצטער – שכחתי את הפרטים. לא זוכר באיזו גטו, ולא זוכר את שם הרופא שניהל את היומן. בכל אפן, לפני שנה או כמה שנים, היתה סדרת הרצאות באוניברסיטה המשודרת, שעסקה בהיבטים שונים של שואת יהודי אירופה. אינני זוכר אפילו אם כל הסדרה עסקה בנושאי רפואה או רק ההרצאה המסוימת הזו. ההרצאה שאני מדבר עליה, נסבה על יומן שהשאיר רופא באחד הגטאות, ובו הוא מעלה שאלות באתיקה רפואית שעלו בפעל בגיהינם. בין השאר מסופר שם על הדרכים בהם סייעו הרופאים ליודנראט לאכוף את הגבלות הילודה שהטילו הגרמנים על תושבי הגטו. לא ארחיב, אבל לא מדובר שם רק בהפלות.
הגבלת ההגירה – לא משהו רשמי. פשוט, בשביל לצאת – צריך להגיע לנתב"ג. בשביל להגיע לנתב"ג צריך לעבור את המחסום. בשביל לעבור את המחסום צריך אישור. בשביל אישור צריך לא-יודע-מה. בפעל, הדרכון של רבים שרצו לצאת כבר פג…
אני לא מדבר על פלאחים, אלא על סטודנטים – כאלה שכבר החלו למודים בחו"ל, חזרו איפשהו ב-2000, ומאז הם תקועים בבית…
מה שלא יהיה, ברור שסגר מהסוג שאנחנו מטילים מטופש ומרושע. הסגר הנכון צריך להיות בכוון השני – כלם רשאים לצאת, אבל אין יותר כניסה חזרה. עם מה שישאר שם נסתדר ביתר קלות בלי כל העטיפות ה"חפות מפשע".
אהבתי את הנסוח שלך לגבי הגורם הראשי לאי-נחת במלחמה. אכן כך.
לגבי הפתרון שנסית להציע – טוב. אינני רואה באינדיוידואליזם את מורי היחיד (כפי שאת כבר יודעת). בכל אפן, ברוח מה שכתבתי למעלה על הסגר: צריך לעודד אותם לצאת משם, ואז להשמיד את המקום. משהו בסגנון גרוש קטיף מלפני שלש שנים. בעיית הפליטים – עצובה מאד. אבל אין בשום מקום אחר בעולם פליטים דור שלישי, אז שישקמו את עצמם איפשהו. כמאמר יוליוס קיסר: אבוי למנוצחים (בתקוה שהפעם לא אנחנו ננוצח).
אפריל 29, 2008 ב- 1:01 am |
אבנר, לא כל כך הבנתי עדיין את הקשר של סיפור הגטו והרופא לעניינינו, אבל אני אוותר על זה.
לגבי ההגבלות שלנו על יציאות מעזה: אם אכן נכון, אז אכן מאד טיפשי, ולכן לא נראה לי נכון. אבל מצד שני, לצערנו, טיפשות היא אינה דבר שנעלם מן העולם הזה.
אינדיוידואליזם הוא לא מטרה לכשעצמה, אלא דרך. אם תבחן את הערכים שאתה מחזיק בהם (ושעליהם אתה מרמז כנעלים על אינדיוידואליזם), יתכן כי תשנה את דעתך. אבל זה כמובן נושא לדיון נפרד וארוך שכבר התחלנו בו פעם, וכנראה נמשיך בו בהזדמנויות אחרות.
בשאר הנושאים אין לי אתך חלוקי דעות מהותיים. אני לא מופתעת.
אפריל 29, 2008 ב- 5:22 am |
There is a Jewish holiday that works sort of like that too.
אפריל 29, 2008 ב- 8:01 am |
Which one?
אפריל 29, 2008 ב- 9:20 pm |
Chanukah, of course, you big silly.
One day's oil lasted for 8 days, come on, you know this one
Why does the Goy guy have to be the one to keep track of this stuff for you? …
אפריל 29, 2008 ב- 10:30 pm |
Silly me, indeed. Thank god for the goy guy:-)
אפריל 29, 2008 ב- 11:41 pm |
That should be 'thank G-d for the goy guy". Am I the only stickler in the group?
Getting used to the arrow keys being reversed here is going to drive me nuts, or nutser, as the case may be).
אפריל 30, 2008 ב- 12:11 am |
Oh no, you are by no means the only one.
Nutser, I think…:-O
אפריל 30, 2008 ב- 9:16 pm |
Well, I cvan't (credibly) argue with the nutser thought
I was just lamenting the lack of a slider bar to navigate here, and noticed that it is over on the left side
Oy!
אפריל 30, 2008 ב- 9:19 pm |
Vey!