לעולם לא עוד. Never again

by

באתי כרמטכ"ל צבא ההגנה לישראל, ערב יום השואה וערב שנות ה-60 לעצמאות ישראל לומר: לעולם לא עוד. לעולם לא יביטו יהודים במבט מבועת מעבר לגדרות התיל חסרי אונים. באנו לזכור ולא לשכוח ולומר להם ולזכרם – לעולם לא עוד

דברי רמטכ"לינו באושוויץ, היום (ערוץ 7).

כמובן, היום היהודים רחוקים מספיק מן הגדרות, ולכן אין להם שום כלי יעיל להתנגדות. שאלו את תושבי שדרות.

אבל לא באתי לערוך השוואות, ולא לזלזל בחשיבותו של צבא ישראלי חזק. ההיפך הוא הנכון. גם לא אכנס לדיון המיותר בשאלה, מה יכלו לעשות צה"ל ומדינת ישראל, אילו היו קיימים כבר לפני 65 שנה (או לחילופין – מה הם יכולים לעשות היום אם גרמניה תחזור על הניסיון לפתור את בעיית היהודים).

מכל מקום, אילו היינו מטילים על עצמנו לפני 60 שנה, את כל המגבלות המדיניות והצבאיות של היום – לא היתה מדינת ישראל מצליחה לקום כלל.
מדיניות הסיוע ההומניטרי כבר פרצה את כל גבולות הטעם הטוב, וניהול מו"מ עם אויב המצהיר בגלוי שמדובר בדרך להרויח זמן אינו מרגש עוד אף אחד. צה"ל לא מנסה אפילו להגיע להישגים בני קיימא מול הפלסטינאים, וכולנו התרגלנו להגמשת הקריטריונים למונח "כושר הרתעה".
כל אלה הופכים את הצהרות הבטחון המתלהמות של נציגי צה"ל והממשלה לבדיחה עצובה.

– – – – – – –

I came here as the Chief of Staff for Israel's Defense Forces, on the eve of the Holocaust Remembrance Day, and close to the 60th anniversary of Israel's independence, to say: never again. Never again will Jews look, terrified, through barbed wire fences, helpless. We came to remember and not forget, and tell them and their memory: never again.

Says our Chief of Staff in Auschwitz, today.

Of course, today Jews are far enough removed from fences, and so they don't have any effective means for resistance. Just ask the Sderot residents.

But I am not about to make comparisons, and not to discount the importance of a strong Israeli military. Quite the opposite. Neither am I going to get into the needless discussion on what could IDF and the state of Israel do, if they existed 65 years ago (or, conversely, what can they do today if Germany repeats its attempt at solving the Jewish Problem).

In any case, if 60 years ago we imposed upon ourselves all the political and military restrictions of today, the state of Israel would not have come into being at all. The policy of humanitarian assistance already is beyond sensible, and negotiations with an enemy that openly declares them a means of stalling to gain advantage, no longer outrages anyone. IDF does not even attempt concrete achievements vis a vis the Palestinians, and we all became accustomed to the tempering of the criteria for the concept of "deterrence".

All this turns the fiery proclamations about security from the IDF and the government representatives into a sad joke.

[Posted by Avner, translated by Alisa].

25 תגובות to “לעולם לא עוד. Never again”

  1. רוגל Says:

    ההנחה שהצבא, כל צבא, יכול לפתור בעיות מורכבות – כמו הבעיות של מדינת ישראל – היא הנחה שגויה. צבאות, מעצם טבעם, הינם גופים מוגבלים – הם נועדו לכבוש שטח, להשמיד כוחות אויב ולהגן על שטח מכיבוש. מי שמצפה שהצבא יעשה יותר מכך צפוי להתאכזב.
    צבא הינו רק כלי אחד בארסנל הכלים של מדינה בבואה להגן על ביטחונה. בניית קונספציית הבטחון הלאומי על גורם אחד בלבד הינה חסרת מעוף, מוגבלת מטבעה ומועדת לכשלון.

  2. ALC Says:

    "צה”ל לא מנסה אפילו להגיע להישגים בני קיימא מול הפלסטינאים, וכולנו התרגלנו להגמשת הקריטריונים למונח “כושר הרתעה”…"

    לצה"ל גם אסור לנסות שום דבר. במדינה מתוקנת, עדיין הגורם המחליט הוא הדרג המדיני, ואני סבור שגם את אינך רוצה לשנות זאת.

    לגבי אותו זרג, סליחה, דרג מדיני, הרי שכל מה שנותר לו לעשות, במסגרת השפל הנמוך ביותר שהיה מאז ומעולם לדרג מדיני בדעת הקהל בישראל, היא לנסות ולשרוד עוד יום ועוד יום, ולקוות שלא יוגש נגדו כתב אישום על מעשי שחיתות כאלה ואחרים.

    אחרי הכשלון בניהול המערכה האחרונה בלבנון, הדרג המדיני (היחיד שלא התפטר מבין 3 האחראים) – חושש ביותר לנסות פעולה משמעותית כלשהי. מה גם, שהוא זקוק לחיבוק החם של התקשורת, העוטפת את האתרוג ומגוננת עליו, חיבוק שיהפוך באחת לנשיכות שעלולות לקרוע את בשרו (שלא לדבר על כתב האישום שעלול לפתע לקרום עור וגידים) – אם יורה על פעולה חד משמעית בעזה.

  3. ALC Says:

    אגב, רוגל – אתה צודק לחלוטין.

    יחד עם זאת, אין סתירה בין דבריך לבין העובדה, שלעתים אין מנוס, לעתים הפעלת הצבא הכרחית ומחוייבת, ומהווה את הרע במיעוטו. ראה מה קרה לא מזמן, ברוח יום השואה, בהקשר למדיניות צ'מברלין מול מדיניות צ'רצ'יל, למשל.

  4. אבנר Says:

    ALC ורוגל,
    הכל נכון. בפירוש ציינתי את שני הדברים – גם העדר מדיניות וגם לקויים בכישורים הצבאיים.

  5. אבנר Says:

    עכשו ראיתי ב"ישראל היום" פנינה נוספת של רא"ל אשכנזי: בתשובה לאדם ששאל אותו מדוע לדעתו לא הפציצו האמריקאים את מחנות ההשמדה, ענה "אז הם ידעו על השואה, והיום הם לא יודעים על הפצצה האיראנית?".
    טוב, זו פליטת פה, ולא יפה לנתח אותה לעומק. אז לא אתיחס לאשכנזי עצמו, אלא לכתב שטרח לרשום את זה:
    מהמשפט משתמע די בבירור, שהיום – ששים וחמש שנה אחרי, וכשיש לנו את "הצבא החזק ביותר במזרח התיכון" – חזרנו לאותה נקודה: השלכת יהבינו על האמריקאים שיפציצו בשבילנו את האויב.

  6. אבנר Says:

    אליסה,
    תודה על התרגום – עבודה מצוינת.

  7. Alisa Says:

    חן חן:-)

  8. ALC Says:

    אבנר – זה מוגזם לומר שאנחנו משליכים את יהבנו על האמריקאים, אך צריך להכיר גם במגבלות שלנו ולנסות למצות קודם את מלוא האפשרויות האחרות. אני מניח שתסכים שפעולה של ארה"ב נגד אירן תהיה עדיפה מאשר פעולה שלנו נגד אירן. אם לא תהיה ברירה, אני מניח שתינקט פעולה מתאימה. אך יש לזכור שצריך לקחת בחשבון את מלוא ההשלכות של פעולה או אי פעולה. ואני לא חושב שלמישהו מאיתנו יש את מלוא המידע על העניין כדי לקבוע מה תהיה הפעולה הטובה ביותר (וגם המנעות היא סוג של פעולה) בנסיבות הנוכחיות בהקשר הזה. יש דברים שניתן לדעת אותם בוודאות רק בדיעבד. ראה למשל את המנעותו של שמיר מנקיטת פעולה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה.

  9. רוגל Says:

    יש כמה הנחות יסוד שהייתי ממליץ לבחון:
    1. האם פצצה אירנית היא בהכרח איום קיומי על ישראל?
    2. האם ניתן למנוע ממדינה, כמו אירן, בנייה של נשק גרעיני מבלי להשמיד אותה?

    אהרון יריב, בתחילת שנות השבעים, המליץ לפתח איסטרטגיה בהנחה שמספר מדינות באיזור השיגו יכולות גרעיניות. לפי התיאוריה שהציג יריב מאזן אימה גרעיני (המלווה בפיתרון הסכסוך עם הפלשתינאים) יכול להוביל לייצוב המזה"ת.
    הנחות נוספות שהייתי ממליץ לשקול:
    1. האם מצבה של ישראל השתפר בזכות הסיוע האמריקאי?
    2. האם הבטחון הלאומי בישראל היום טוב יותר מאשר היה במאי 1967?
    3. האם המנעות מפעולה (בן גוריון ב1962, שמיר ב1961) היא אפשרות נחותה מאשר פעולה (דיין ואשכול ב 1967, אולמרט ב 2006)?

    אחד הנשיאים האמריקאים הדגולים ביותר, והטוב ביותר במאה ה-20, – אייזנהאור – הצליח לבודד את ברה"מ, לחזק את מעמדה של ארה"ב וברית נאט"ו ולשכח את סכנות המלחמה הקרה – כל זאת תוך המנעות מפעולה. בתקופת נשיאותו הוא סיים את הפיאסקו של מלחמת קוריאה (ושלח את מקארתור, שהציע להשתמש בנשק גרעיני , לכל הרוחות), נמנע מלהיגרר לסייע לצרפתים בוייטנאם וכפה על הצרפתים, האנגלים והישראלים לסיים את הפיאסקו של מלחמת סואץ. אני מאחל לישראל מנהיגים כמו אייזנהאור ולא כמו קנדי וג'ונסון…

  10. יעקב Says:

    " האם הבטחון הלאומי בישראל היום טוב יותר מאשר היה במאי 1967?"

    אני נדהם מהבורות של הדור הצעיר הספוג שקרים אידיאולוגיים שמאכיל אותו השמאל. לפני המלחמה ב 1967 (בתקופת ההמתנה) אני מיליתי שקי חול כדי ליצור מקלט מאולתר, יחד עם שכנים בפתח תקווה, וכולם חיו בפחד גדול שמא יחסלו אותנו הערבים, כפי שנאצר הכריז שהוא מתכוון לעשות.

    ואדון רוגל שואל את השאלה האידיוטית שלמעלה!
    אני נדהם ומזועזע מעומק השכתוב של ההיסטוריה בידי אידיאולוגים שמאלנים.
    מר רוגל אינו מקרה יוצא דופן. הוא מדקלם את "ההיסטוריה החדשה" שהשמאל מפיץ. מחנה השלום כוחו אדיר, ושקריו עוד יותר.

  11. יעקב Says:

    הבורות ממשיכה גם בהיסטוריה הכללית. איזנהאור נהנה ממותו של סטאלין, ומהמבוכה, ומאבק הירושה בברה"מ, שהקטינו מאד את תוקפנותה ויצר ההרפתקנות שלה.
    איזנהאור עצמו לא עשה הרבה, לא לטוב ולא לרע, וזה – באופן כללי טוב.
    הוא לא סיים את מלחמת קוריאה, שהיתה גמורה , מעשית, כבר לפניו.
    הדבר העיקרי שעשה זה לשחק גולף. הלוואי על אולמרט.

  12. Alisa Says:

    רוגל: יש הגיון חלקי* בדבריו של יריב, אבל זו לא עמדה שאנחנו צריכים לנקוט, לפחות לא בגלוי. גם אני חושבת שהשמוש העקרי שהשלטון האירני הנוכחי יעשה ביכולת הגרעינית שלו זה יצירת עמדת כח, לצורך הפעלת לחצים בתחומים אחרים. אבל זה לכשעצמו דבר רע מאד, שלא לדבר על העובדה שתמיד תהיה קיימת הסכנה שמישהו (לא בהכרח השלטון הנכחי) ישתמש באותה יכולת גרעינים באופן ישיר נגד ישראל, או מישהו אחר באיזור.

    *יכול להוביל לייצוב המזה”ת.

    מונח עדיף הוא לא 'ייצוב', אלא 'שיווי משקל'. הבעיה היא שקיימים שני סוגי שיווי משקל בטבע: יציב ולא יציב. מי שלמד קצת פיזיקה מכיר את ההצגה הגרפית של שני המצבים. מי שלא, כדאי לו לחפש, כי אין כמראה העיניים.

  13. רוגל Says:

    יעקב,
    לפי הגדרתך בן-גוריון היה חלק מהשמאל החדש כי הוא בטח לא היה מסכים אתך שהתלות שפתחה מדינת ישראל בארה"ב מאז 1967 תרמה לבטחונה הלאומי. הוא גם לא היה מסכים אתך שתוספת השטחים למדינת ישראל תרמה למצבה האסטרטגי של המדינה – הוא הציע להיפתר מהם מיד לאחר המדינה.
    ההערה שלך לגבי אייזנהאור, כמו ההערה שלפניה, מבוססת על תעמולה פוליטית יותר מאשר על ידע היסטורי ועל כן לא ממש ראויה להתייחסות.
    והערת אגב, עם כל הכבוד לגילך, לפני שאתה מחלק ציונים ומתייג בני אדם שאתה לא מכיר בכלל אולי ראוי שתבדוק את העובדות – אחרת הערות על בורות הן לא יותר מאשר מעידות על כותבן.

  14. רוגל Says:

    אליסה,
    ההשקפה כאילו המשטר האירני איננו רציונאלי ועלול להשתמש בנשק גרעיני ללא התחשבות בסיכונים מנותקת מהמציאות. למעשה בחינה של התנהלותה של אירן מצביעה על הרבה יותר ריאל-פוליטיק מאשר בצד הישראלי.
    אני בהחלט מסכים עם הקביעה שלך שהאירנים שואפים להשיג יכול גרעינית ע"מ לבסס את עצמם כמעצמה איזורית, אני רק לא מסכים שהמטרה העיקרית היא השמדת מדינת ישראל. סקירה של ההיסטוריה, הארוכה, של אירן מלמדת כי עיקר חששותיה הינן משכנותיה הערביות. כמו כן הרפובליקות האיסלמיות בגבולה ושכנותה עם רוסיה אשר מחדשת את שאיפותיה האימפריאליות הינן אתגר משמעותי הרבה יותר לאירנים מאשר ישראל.
    אני לא מבטל את האידואולגיה של המשאר באירן, או את קיצוניותו של נשיאה, כלא רלוונטית אלא מנסה לראות קונטקטס רחב יותר. יתר על כן – לאיראנים קל יותר לזכות בלגיטימיות ברחוב המוסלמי כאשר הם מציגים את תוכנית הגרעין בהקשר הישראלי – זה גם מגביל את כושר התמרון של המנהיגות הערבית.
    אהרון יריב לא דיבר על שיווי משקל אלא על ייצוב, כך גם בן-גוריון – האסטרטגיה הגרעינית המקורית נועדה להביא את המאבק על הגבולות במזה"ת לסיום. זוהי גרך אגב אחת הסיבות שבן-גוריון לא תמך בהגדלת שטחה של מדינת ישראל.

  15. יעקב Says:

    "בן-גוריון היה חלק מהשמאל החדש "
    בן גוריון היה חלק מהשמאל הישן – שמאל ציוני ולוחמני, שבזעה ודם הקים את מדינתנו. (נסלח לו על הסוציאליזם שלו).

    ומי שיכול להביע את המשפט ההזוי הזה (מצבנו לפני 1967 היה יותר טוב) – הוא קורבן לשטיפת מוח שיקרית, ואין לו מושג מכלום, שלא לדבר על היסטוריה.

  16. רוגל Says:

    יעקב מילא שאתה מכנה אותי אותי בשמות גנאי ומנתח את מצבי הנפשי בלי להכיר אותי, אבל לצטט חצי משפט ובכך להוציא אותו מהקשרו? תהיה רציני.

  17. יעקב Says:

    אני לא מכנה אותך בשמות גנאי כי איני מכיר אותך.
    אני מציין עובדתית שמי שמסוגל לטעון שמצבנו הבטחוני לפני 1967 היה יותר טוב אינו מבין מה הוא אומר, אינו יודע מה הוא מדבר, וששטפו את מוחו והוא מדקלם דברים שאינו מבין ואינו יודע.
    לך תלמד קצת על מה שהיה כאן לפני 1967, ותשוחח קצת עם אנשים שחיו כאן.
    אל תיהיה מרוצה מעצמך יותר מדי, כי אמרת משפט מביש.

    אני חייב לציין שאתה לא הראשון שאני שומע זאת מפיו, כי אם כך היה לא הייתי מתייחס לדבר. שמעתי זאת לא פעם. זו דוקטרינה של השמאל – סילוף העודבות כדי להתאימן לאידאולוגיה.

  18. Alisa Says:

    יעקב, בלי להתיחס למהות דבריך (שייתכן מאד שהם נכונים): אנא מתן את הריטוריקה.

    רוגל, כמעט* הכל נכון, אבל עדיין שום מדינה, ובמיוחד מדינה מבודדת באיזור שלה כמו ישראל, לא יכולה להשלים עם ריטוריקה של איומים מלוליים חוזרים ונשנים על קיומה, והטלת ספק בעצם זכות קיומה, שמלווים גם בהתחמשות גרעינית מואצת, וגם בתמיכה מעשית מאד בארגוני טרור שטובחים באזרחיה. שתיקה לנוכח מציאות זו תשלח מסר מאד מסוכן לכל שכנינו.

    *אהרון יריב לא דיבר על שיווי משקל אלא על ייצוב, כך גם בן-גוריון

    עם כל הכבוד לשני אישים נכבדים אלו, אני אסביר למה כוונתי. תאר לך שאתה לוקח כדור פינג פונג ומצליח "לייצב" אותו על חודו של חרוט. זהו שיווי משקל לא יציב: כל זעזוע מזערי ביותר יוציא את הכדור משיווי המשקל. זה ה"ייצוב" שאתה מדבר עליו, וזה המצב כאשר ליותר משחקן אחד בזירה יש יכולת גרעינית, זה היה המצב בזמן המלחמה הקרה. (כמובן שיווי משקל יציב הוא כאשר אתה הופך את החרוט החלול ומניח את הכדור בתוך החוד).

  19. רוגל Says:

    אליסה,
    תקצר היריעה כאן מלפתח את הדיון על מזה"ת מגורען. אני רק יכול להמליץ על עבודתו של פרופסור שלמה אהרונסון – בעיקר הספר הראשון הדן בויכוח על התחמשותה של ישראל בנשק גרעיני.
    אני גם ממליץ על הספר "Imperail Hubris" שנכתב ע"י מי שהיה ראש תחנת בין-לאדן בCIA. הוא מדגים איך בין לאדן תקף את אמריקה ע"מ לגרור אותה למעורבות פעילה במזה"ת – דבר שמוביל את האזור ליתר רדיקליזציה (ובכך משרת את מטרתו של בין-לאדן).
    אני לא טוען שצריך להתעלם מאירן, או מבין-לאדן, אולם צריך להבין את המניעים שלהם ואת האינטרסים האמיתיים שלהם. ברגע שנידע מהם אותן מטרות יהיה קל יותר למנוע אותן. אולם הגישה של פעולה-תגובה מאפשרת לאיראנים ולטירוריסטים להכתיב את כללי המשחק.

  20. יעקב Says:

    "אולם צריך להבין את המניעים שלהם ואת האינטרסים האמיתיים שלהם."

    אכן צריך להבין את המניעים האמיתיים שלהם.
    למזלנו זה לא קשה כי הם מכריזים זאת השקם והערב. המניע האמיתי שלהם הוא להשמיד את מדינת ישראל. האם יש למישהו ספק שזה כך ? מוטב שניקח אותם ברצינות ונחייה עם הנחת עבודה שזה מה שהם רוצים באמת ובתמים ומתכוונים לעשות, בהזדמנות הראשונה.

    "תקצר היריעה כאן מלפתח את הדיון על מזה”ת מגורען"
    למה תקצר ? הנה היריעה כולה במשפט אחד: יותר טוב שלא יהיה לאיראן (ולשאר מדינות ערב) נשק גרעיני מאשר שכן יהיה. (ראה הקטע הקודם על "המניעים האמיתיים").

    (אליסה, אני מקווה שהסגנון שלי והרטוריקה בסדר הפעם. כל פעם שאני אומר אמת פשוטה שנראית לי מובנת מאליה אומרים לי: תמתן את הרטוריקה…)

  21. Alisa Says:

    יעקב, אני חושבת שאתה טועה לגבי אירן, אבל יחד עם זאת אני חושבת שישראל (ושאר העולם) צריכים להתנהג כאילו שאתה צודק, בדיוק כפי שעשינו בעירק בזמנו. לגבי הרטוריקה: אני מבינה את הבעיה, אבל אין מה לעשות. ברגע שאתה מתקיף את "גופו של הדובר" במקום את "גופו של העניין", הדיון מאבד מיעילותו.

    רוגל:

    אני גם ממליץ על הספר “Imperail Hubris” שנכתב ע”י מי שהיה ראש תחנת בין-לאדן בCIA. הוא מדגים איך בין לאדן תקף את אמריקה ע”מ לגרור אותה למעורבות פעילה במזה”ת

    קודם כל אני מקווה שאותו איש CIA לא היה באותו תפקיד לפני 11/9/2000, כי אז קשה לי מאד להתייחס אליו ברצינות. אבל לעצם הטענה לגבי מניעיו של בין לאדן אין לי השגות. כן יש לי בעיה עם המסקנה שמעורבותה של ארה"ב במזה"ת, כלומר המלחמה בעירק, הובילה להקצנה באזור כולו. אני שומעת את הטענה הזאת חדשות לבקרים, אבל אני לא רואה שום הוכחה לכך בשטח, להוציא כמובן מה שקורה בתוך עירק עצמה.

  22. יעקב Says:

    "אני חושבת שאתה טועה לגבי אירן" – מה כוונתך אליסה ?
    את חושבת שאיראן לא רוצה באמת להשמיד אותנו ? את לא מאמינה לדברי נשיאה, שהוא חוזר ואומר בכל פורום אפשרי ? יש לך ידיעות סודיות ממקורות מהימנים שאין להתייחס ברצינות לאיומים אלה ?
    או שמא את לא מסכימה עם המפשט "יותר טוב שלא יהיה לאיראן נשק גרעיני " ?

    "מי שהיה ראש תחנת בין-לאדן בCIA. " — הה… הה.. ה… איזו בדיחה !

  23. Alisa Says:

    כן, אכן בדיחה עצובה.

    לגבי איראן: אין לי ספק שאחמדימהשמו שונא אותנו מאד, אבל יש לי ספק רב שאנחנו הסיבה העקרית שהוא מפתח נשק גרעיני – ראה את הערותיו של רוגל (שב רגע, תנשום עמוק, ותספור עד 10 – הבריאות חשובה מכל!) יחד עם זאת, כבר אמרתי שצריכים להתנהג כאילו אתה צודק, ורוגל ואני טועים, כלומר אין לאפשר לאיראן להגיע ליכולת גרעינית כמעט בכל מחיר מצדנו, כולל השמדת הכור באם הדבר אפשרי.

  24. יעקב Says:

    "אבל יש לי ספק רב שאנחנו הסיבה העקרית שהוא מפתח נשק גרעיני "
    נו טוב, אנו רק סיבה משנית. עכשיו אני נרגעתי.

  25. Alisa Says:

    🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: