דודי שלח ידו?

by

לכבוד יום כבוש ירושלים, החלטתי להשתפך קצת.

כשלומדים את קורות מלחמת ששת הימים, קשה שלא להתיחס אליהן כאל נס-בתוך-נס:
בראש ובראשונה – מנהיגי ערב שנגררו אליה בלחץ המאורעות. שלשה שבועות קדם לכן, לא חלם נאצר להכניס עצמו לעמות עם ישראל. שנית, התמוטטות הרמטכ"ל, שככל הנראה שפרה פלאים את מצב המערכה. ולבסוף, קרבות הגבורה הרבים, שם קוד לקרבות גרועים ללא פקוד ושליטה, בהם "בכל זאת הגענו למרות הכל".
והעיקר – סוף המלחמה, שהבהיר לעולם הערבי דבר חדש: מדינת ישראל איננה אפיזודה חולפת, "מעשה שטן" זמני שיחרב מייד. היא פה כדי להשאר, כדי להתרחב, ועצם קיומה כחץ בעיני מאמיני האיסלאם יום-יום. זו לא רק אמירה מדינית, אלא גם אמירה תאולוגית משמעותית ביותר, המגובה בכללי היסק בהם מכיר גם האיסלאם.

במלחמה כבשנו את ירושלים, המכונה בפינו "ירושלים המזרחית", וקבלנו הזדמנות לצאת מן המיצר – ממצב החירום בו שהינו במשך 19 שנה – למרחביה.
הר הבית יכל להוות תזכרת לקיומה של מציאות אחרת – טבעית יותר, נכונה יותר. לשיטת ממשל בה המלך אינו ריבון מחלט, בה ברור שלכל אזרח זכות נשיאת נשק, בה – כמו בספר האמריקני במשך מאתים שנות התהוות האומה – כל החפץ רשאי לצאת ולהקים את ביתו באזור הדליל בהתישבות, לדאוג בעצמו לתשתיות ולחנוך, ולהיות מקושר לעם ישראל דרך "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' א-להיך במקום אשר יבחר" (דברים ט"ז טז).
יכלנו להתעלות, להפוך את שאלות הבטחון והכלכלה לנושאים פרטיים א-פוליטיים, ואת עצמנו לממלכת כהנים וגוי קדוש, העוסקים בהגות ובמשמעות ומהווים אור לגויים. "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כ"ח י).

במקום כל אלה, הפכנו את צה"ל לאלוה, אלוה שהכזיב קשות בנסיון הבא. את ההתישבות ואת הבטחון הפקדנו ביתר שאת בידי הממשלה, ממשמעות יהדותינו התעלמנו לגמרי (לכל היותר פרטנו אותה לחוק החזיר), ואת הישגי המלחמה אנו משמרים היום בטקסים ובתכניות אירוח – הנכסים החמריים כבר מושקעים מזמן בתכנית חסכון "עצם לעתיד".
את חזון המדינה היהודית המרנו בחזון ה"שלום". זה חזון קל יותר לתפיסה, פחות תבעני, רכוזי מעצם הגדרתו, ובהיותו בלתי נישג – גם נח בהרבה לאליטות הנכחיות. השתדלנו לבסס את מעמדינו כקולוניאלים בשטחים הכבושים (_כל_ השטחים הכבושים, כולל אלה שכבר מתש"ח), כאשר אנו ממשיכים להצדיק את קיומנו כאן באותן מנטרות שהתאימו לימי קום המדינה, וכך הפכנו כל פוטנציאל של מפעל לאומי לפרויקט ממשלתי, המחייב מכרז ושוויון ודאגה ל"זכויות המעוטים". כל רעיון טוב מתמצה בסופו של דבר בשאלת סעיף בספר התקציב, והעוסקים בו מתכתשים על לקוט פירורים תחת השלחן.

האם נסתם הגולל על פקידת מלחמת ששת הימים?

2 תגובות to “דודי שלח ידו?”

  1. Alisa Says:

    לכבוד יום כבוש ירושלים, החלטתי להשתפך קצת.

    השתפכות מבורכת, וחומר חשוב למחשבה.

    הוספתי גם קטגורית "היסטוריה" – אשאיר לשיקולך אם לשייך את זה גם שם או לא.

  2. 41 years. « פרטי Private Says:

    […] Written by Avner, translated by Alisa. […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: