Archive for יולי, 2008

"המרדף לאושר".

יולי 26, 2008

כשהסרט הזה הוקרן בבתי הקולנוע בינואר, התעלמתי. מישהו כתב כאן:

אין דבר העומד בפני הרצון של הממסד ההוליוודי שבפעם המיליון מוכר את החלום האמריקאי בדרך שגרתית אך עשויה היטב.

וזה תואם את הביקורת שגרמה לי אז להתעלם מן הסרט. טעות גדולה. זו הביקורת שממנה הייתי צריכה להתעלם. אכן, סיפורים כאלו סופרו כבר בסרטים, ולא רק בהם, פעמים רבות, אבל כנראה שלא מספיק. ראיתי את הסרט במקרה הלילה בכבלים, ואני ממליצה בחום. עשו מאמץ, חפשו וצפו.

כאן מובא הסיפור של כריסטופר גרדנר, האיש שעל האוטוביוגרפיה שלו מבוסס הסרט.

ד"א, הסרט הזה השכיח ממני לגמרי את "האביר האפל" שראינו רק כמה שעות לפני זה. לא שהבטמאן החדש אינו סרט טוב – הסרט טוב מאד, אם כי קצת ארוך מדי. על כריסטיאן בייל, שהוא אחד השחקנים המעניינים שפועלים היום, לא צריך להרחיב את הדיבור (אם לא ראיתם את 3:10" ליומה" – הפסדתם), וכנ"ל לגבי כריסטופר נולן ("ממנטו" הוא סרט שלא דומה לאף סרט אחר שראיתי אי פעם). ההפתעה הגדולה באמת בסרט הוא הית' לדגר. תמיד ידעתי שיש לו פוטנציאל להיות כוכב, אבל מה שהוא עשה עם הג'וקר זה משחק ברמה אחרת לגמרי. כמה חבל שהטמבל הרג את עצמו בגיל כל כך צעיר, כשכל עתידו לפניו.

כאן יש מאמר שמתאר יפה את הבעיה המובנית בז'נר של סרטי גיבורי העל. אפרופו אלו (וויל סמית' לעיל) גם "הנקוק" הוא סרט יוצא דופן ונחמד מאוד.

כתבו עליו בעיתון הרבה דברים.

יולי 26, 2008

אפרופו הפוסט הקודם, העיתונות בכלל, ו"הארץ" בפרט: לידידנו רותם זה עתה נפל הכבוד להצטרף לאותו מאחז אגדי של הרשות הרביעית, והוא מוסר רשמים מן החזית.

תעצרו…

יולי 23, 2008

אני רוצה להתייחס לסיפור הזה (קישור ממשה) כאילו כל מה שמספרים על רונן סורוקה אינו נכון. כאילו לא היה פסיכופת אלים שאין מקומו בשום ארגון אנושי, קל וחומר לא במשטרה, ארגון שאמור להלחם בפסיכופתים אלימים. אחרי הכל, למדנו כבר מזמן שאסור להאמין לכל מה שאנחנו קוראים בעיתון*. מצד שני, לתוך כל ארגון אנושי לפעמים מסתנן תפוח רקוב, ומשטרה אינה חסינה מפני זה, ואולי אפילו מועדת לזה, בגלל היותה ארגון כוחני מעצם הגדרתה. אז אני מתעלמת מן האפשרות המאוד סבירה שמדובר פה בעוד תפוח מאד רקוב (ובצורה רקובה לא פחות בה המשטרה מטפלת בתפוחים כאלו), ומניחה לצורך העניין שמדובר פה בשוטר אידאליסטי ונמרץ, השש לטהר את מדינתנו מנגע הסמים שפשט בה. זה לכאורה הופך את מותו של שמעון דהן לתאונה. תאונה טרגית, שלא רק שקטעה את חייו של איש צעיר, אלא הרסה גם את חיי משפחתו. או ייתכן שלא זה דווקא מה שהופך את מותו לתאונה, כי גם אם סורוקה הוא אכן פסיכופת אלים כפי שמצטייר מהכתבה, עדיין בכלל לא בטוח שכוונתו היתה להרוג את דהן, ולא סתם להתעלל בו. אם כך, זו תאונה בכל מקרה. האמנם?

קחו את הפיגועים של הטרקטורים. נניח שבפעם הבאה ששוטר (או אזרח חמוש) יראה דחפור ענק שנהגו הערבי מתנהג מוזר, הוא יחשוב שהלה עומד לבצע פיגוע חיקוי, יזנק עליו ויהרוג אותו, ולאחר המעשה יתברר שהוא טעה, ושנהג הדחפור בכלל לא היה מחבל. שיפוט לקוי, אצבע קלה מדי על ההדק? ייתכן מאד, אבל המטרה היתה להציל חיים של חפים מפשע שהיו נפגעים אם אכן הנהג היה מחבל, ואחרי הכל איך אפשר היה לדעת שאינו כזה? תאונה טרגית לכל הדעות, אבל עדיין תאונה.

האם כך במקרה שלפנינו? אדם שאין שום סיבה לחשוב שהוא מהווה סיכון לחייהם של סובבים אותו, נעצר בחשד של החזקת אבקה לבנה, שמופקת מעלים של צמח שמגדלים אותו בארצות מסוימות. צריכתו גורמת למשתמש להרגיש טוב יותר ממה שהוא אולי מרגיש בלעדיה. בצריכת אבקה זו יש גם סיכונים חמורים למשתמש, אם כי לא בטוח שסיכונים אלו עולים על הסיכון שבהתקלות בשוטר נמרץ ואידאליסט כדוגמתו של סורוקה. (לא בטוח גם שסיכונים אלו עולים, למשל, על הנהיגה בכבישי הארץ, פעילות שרובינו חוטאים בה, ושהמנוח לא נמנע ממנה באופן ברור, כפי שניתן להסיק מהעובדה שהשוטר עצר אותו בזמן שישב במכוניתו לצד אחד הצמתים הסואנים ביותר בארץ). אותו שוטר נמרץ ואידאליסט נשלח ע"י המדינה (=על ידינו?), כי המדינה (=אנחנו?) החליטה שהיא צריכה להגן עלינו בפני סיכון מסוים זה מפני עצמנו בכל מחיר: במחיר כספינו, במחיר חירותינו, אפילו במחיר חיינו. האם זה עדיין משאיר את מותו של דהן בגדר תאונה? ייתכן. האם זו עדיין היתה תאונה אם דהן "רק" היה נפצע תוך כדי המאבק עם השוטר? האם אז בכלל היינו שומעים על המקרה?

*עדכון: מישהי שאני מכירה, ושיודעת על מה היא מדברת אומרת שרונן סורוקה הוא אדם שונה לגמרי מאותו מטורף אלים שמתואר בכתבה ב"הארץ" לעיל. אז יש עוד קרבן בסיפור הזה, הפעם מישהו שכנראה נעשה לו רצח אופי. וזו לא סתם מטבע לשון: רצח אופי הוא דבר ממשי ומוחשי מאד לקרבן. איך שאני לא מסתכלת על כל הסיפור הזה, הוא עושה לי בחילה.

בסדר.

יולי 23, 2008

בשלב זה אני לא אכה את נושא הפנסיות/משכורות לחברי כנסת למוות (לא כי אני לא רוצה, אלא כי יש עוד דברים שצריך לעשות), ונדבר על מקרה עזמי בשארה לגופו. אז כמינרכיסטית, אני אניח שלא מדובר בח"כ, אלא בקצין בצה"ל (שהמשכורת/פנסיה שלו מקובלת עלי עקרונית), שחשוד בריגול לטובת גורם עויין, ושברח מן הארץ לפני שעמד למשפט. אפשר להמשיך את הדיון מנקודה זו.

עולמנו על קצה המזלג. Our world in a nutshell

יולי 23, 2008

עד כמה שזה מוזר, ילד ממש סתום בתיכון שלי היה בסיור ב-CERN (אני עדיין לא יודע למה), אבל הוא היה, והוא מצא את עצמו אוכל צהריים בקפיטריה עם שלשה זוכי פרס נובל שלא היו ג'ימי קארטר, יאסר ערפאת ואל גור.

נאמר ע"י ניק.

——————

Oddly enough, a real thick kid at my secondary school had a tour of CERN (I still don't know why) but he did and he wound up having lunch in the canteen with three Nobel Prize winners who were not Jimmy Carter, Yasser Arafat and Al Gore.

Spoken by Nick in an e-mail.

גם לי יש הצעה אופרטיבית. Nice job if you can get it

יולי 22, 2008

יש משהוא בדבריו של רובי ריבלין, שאומר שביטול הפנסיה של עזמי בשארה יפגע בחסינות עתידית של ח"כים אחרים. לעומת זאת, אם נבטל את כל הפנסיות של כל הח"כים, נהרוג את הציפור הזאת, ועוד הרבה ציפורים שמנות לדורות שיבואו. איך לא חשבו על זה קודם?

——————

I tend to agree with MK Rivlin (one of the more decent ones), that revoking Bishara's pension might prove counterproductive. I do have a solution of my own though: revoke all MKs' pensions, and kill 120 birds' worth with one stone many times over!

מי צריך את הממשלה המשרד הממשלתי הזה? (או פוסט שמדבר על כל מיני "איזמים", אבל רק בהתחלה).

יולי 22, 2008

הכותרת נראית כפי שהיא נראית כדי שאף אחד לא יבהל ויחשוב שיש לו עסק עם אנרכיסטית, כי אני לא. הבעיה עם האנרכיזם שלמרות שהוא (בשונה מקומוניזם, למשל) מקובל עלי לגמרי מבחינה מוסרית, הוא אינו ישים במציאות (הפעם בדומה לקומוניזם). הבעיה עם המינרכיזם (שאליו אני נוטה), היא שהוא אמנם מאפשר ממשלה מינימלית, אבל טבען של ממשלות הוא לא להשאר מינימליות. ההיפך, טבען של הממשלות הוא לגדול ולהתרחב, (ולזלול), ולהשתלט על כל חלקה אפשרית בחיי האזרחים. החכמה היא, אם כן, לא רק לצמצם את גדלה של הממשלה, אלא לבנות מערכת שלא מאפשרת לה לגדול מעבר למילוי תפקידה ההכרחי, קרי הגנה פיזית על אזרחים ורכושם (דבר שאותו היא, כמו דברים רבים אחרים שהיא לא אמורה לעשות, עושה במידת הצלחה מאד מפוקפקת).

אני לא יודעת איך עושים זאת. גדולים וחכמים ממני ניסו, אך הצליחו רק באופן חלקי, ומה שעוד יותר גרוע, זמני. מדי פעם אני קוראת על רעיונות מעניינים שמטרתם לתקן את המעוות, אבל בכולן ניתן למצוא טעם לפגם, מסיבות שונות, אבל בעיקר בגלל שהן מפספסות נתון אחד בסיסי בטבע האנושי. נתון זה אפשר לסכם בקצרה כך: בני האדם מוכנים למכור את חרותם בעבור נזיד עדשים (ממשי או כזה שרק בבחינת הבטחה). העובדה שאם וויתור על חרותם הם נפתרים מן האחריות הכבדה למדי על חייהם היא בבחינת בונוס.

טוב,אז כנראה שלא נצליח להפטר ממשרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרד החינוך. אבל אולי אפשר לפחות להפתר ממשרד הספורט והתרבות? לא? אז אולי מרשות השידור? טוב, אז לפחות מאגרת הטלויזיה? או לפחות אולי לא להשתמש בכספינו כדי לאיים עלינו שאם לא נשלם עבור ערוץ 1 שממילא אינינו צופים בו, נאלץ לשלם בנוסף גם קנסות וריבית?

הצעה אופרטיבית להתרת החזקת נשק חם

יולי 21, 2008

אליסה הציעה באחד הפוסטים הקודמים לאמץ את הסעיף השני בחוקת ארה"ב ולהתיר החזקת נשק חם לכל אדם שפוי.

1. מי שיבצע רצח באמצעות נשק חם יחויב בתשלום של, בואו נגיד, 5 מליון ש"ח ליורשי הקרבן, מי שיואשם בהריגה מנשק חם יחויב ב 2 מיליון. מי שיואשם בגרימת מוות ברשלנות יחויב ב-1 מיליון, בפציעה סכם אחר, וכולי.

2. רובינו איננו יכולים לעמוד בסכומים אסטרונומים אלו, לכן כל מי שמחזיק נשק חם יחויב בביטוח צד שלישי.

3. חברת הביטוח תצטרך לעשות את הבדיקה: האם האדם נראה לה שפוי דיו כדי לבטח אותו. אפשר לסמוך על חברת הביטוח יותר מאשר על המדינה (המשסה שוטרי יס"מ פסיכופתים לפיצוח גולגלות, והמספקת נשק חם לכל ילד בן 18). חברות הביטוח שיחששו לכיסן יערכו בדיקה עם כל הפרמטרים הרלוונטיים, להבדיל מפרמטרים לחלוטין לא רלוונטיים, כמו: שירות או אי-שירות בצבא, מגורים באזור עימות (כל הארץ היא אזור עימות). חברת הביטוח תוכל להקים גם כמה מסלולים, כמו פרמיה גבוהה והשתתפות עצמית נמוכה, או פרמיה נמוכה והשתתפות עצמית גבוהה.

כך, כאשר חברת הביטוח תחשוב שבע פעמים אם לבטח את מאן דהוא, ומחזיק הנשק יחשוב פעמיים לפני שהוא משתמש בו, אפשר יהיה לאפשר ליותר אנשים להחזיק בכלי נשק, ופחות אנשים מטורפים יסתובבו עם נשק ברישיון.

הצעה נוספת: להחיל את הקנסות האמורים למעלה על המשטרה, במקרה ששוטר פעל באלימות שלא לצורך. כך אולי תבחן המשטרה טוב יותר את שוטריה.

קניין רוחני.

יולי 20, 2008

מי שמתעניין בנושא, בין אם יש לו דעה מגובשת, ובין אם לוא (לי יש), ייתכן שימצא עניין בפוסט הזה של יהונתן, והויכוח שהוא ואני נהלנו בעקבותיו.

פינושה ואיינדה. Pinochet and Allende.

יולי 20, 2008

בגלל ויכוח היום נזכרתי במאמר בנושא שקראתי לפני מספר שנים, והצלחתי למוצא אותו. מי שעדיין רואה את ההפיה של פינושה כדיקטטורה נגד רצון העם, כדאי שיקרא. אחרי קריאת המאמר זה נראה יותר כמו דיקטטורה נגד דיקטטורה פחות אכזרית. אין לי שום הנחות לתת לפינושה ולשיטות הברוטליות שלו, אבל כדאי להבין את הרקע לארועים, ולו רק כדי להמנע ממצבים דומים בעתיד, במקומות אחרים.

——————

Because of an argument on another blog, I was reminded of an article on that famous coup. If anyone still has this romantic view on the subject, where a brutal dictator overthrew a popularly elected do-gooder, better read it. The dictator was brutal, no question about that, but the popularly elected do-gooder turns out to be a myth.