חבילת טלקום. Telecoms Package

by

"חבילת טלקום" (Paquet Telecom) היא בחינה מחדש של חוקי טלקום אירופיים. במצב רגיל, היא היתה עוסקת בתשתיות הרשת, שרות אוניברסלי, ונושאי טלקום אחרים. אבל, קבורים בתוכה, עמוק בתוך הפרטים, שינויים חוקיים חשובים שמתייחסים לאכיפת זכויות יוצרים. שינויים אלו מאיימים על חירויות הפרט, חותרים תחת מבנה האינטרנט כולו, ומסכנים עסקים וגיוון תרבותי.

השורה התחתונה היא בכך ששינויים לרגולציית הטלקום נחוצים לפני שמדינות חברות באחוד האירופאי יוכלו ליישם את "חוקי הפעם השלישית" – הידועים גם כ-"תגובה הדרגתית" – אותם מקדמת צרפת, אבל את יישומם שוקלות גם ממשלות אחרות, כגון זו הבריטית. מכלול של תיקונים הוכנסו בהמרצת הלובי של תעשיית הבידור. שינויים אלו מכוונים להפסקת הורדת קבצים חינם. הם גם מביאים אתם סכנת צנזורה של חברות ענק באינטרנט, עם מכלול של שאלות ללא תשובות הנוגעות לפיקוח וניהול משפטי.

חבילת הטלקום כרגע נמצאת בשלבי ועדות של האחוד האירופי, עם הצבעה במליאה שמתוכננת ל-1 או 2 בספטמבר. זה לא משאיר זמן רב לדיון ציבורי, וזה מזכיר את ההעברה הבהולה של "צו החזקת מידע". אם תרצו, זוהי חקיקה בגנבה.

אני תומכת מאד בזכויות קניין, כולל קניין רוחני (זו הסיבה שאני באופן עקרוני לא מורידה קבצים פירטיים). יחד עם זאת, אני גם תומכת מאוד בפרטיותו של האדם. אני לא מוכנה שיחטטו לי במחשב (אם פיזית, ואם מרחוק באמצעים אלקטרוניים), רק בגלל שיש כאלו שלא מכבדים את קניינם של אחרים (כלומר, גונבים). הדבר שקול למצב בו בגלל התרבות גנבות רכוש, המשטרה היתה מחפשת באופן אקראי בבתים של סתם אזרחים, בלי שום עדות מראש לכך שאכן גנבו דבר. תעשיית הבידור תצטרך להגן על קניינה בדרכים אחרות, שלא פוגעות במשתמשי אינטרנט שומרי חוק. ד"א, אם מישהו חושב שזה עניין אירופאי שלא נוגע לנו כאן, שיחקה ויראה.

——————

This is very worrying. It is only a matter of time it reaches Israel. I am all for respecting copyrights, and I don't download copyrighted files on principle. But it doesn't mean that it is right for the powers that be to search my computer just because I might have downloaded something illegally, because "everyone does it". If everyone does it, then the entertainment industry will have to find other, more constructive ways to solve the problem, that doesn't amount to searching random houses just because there is a wave of burglaries in the neighborhood.

(H/T to Adriana).

5 תגובות to “חבילת טלקום. Telecoms Package”

  1. אבנר Says:

    כבר התווכחתי פעם מעל דפי "הקפיטליסט היומי" בנושא – אני מסופק לגבי קיומו של קניין רוחני. לדעתי, המצאת הקניין הרוחני פוגעת קשות בקניין החמרי שלנו – שהוא הדרך היחידה המוכרת לקניין באלפי שנות קיום האדם עד לפני כמה עשורים.
    הדברים אמורים לשני הצדדים: גם על זכותי לתקוע בדיסק שלי כל אסף ביטים שדומה במשהו לאסף שנמצא אצלך, וגם על זכותך להסתובב אצלי במחשב ולקרוא או למחוק אותם…

    בכל אפן, אם נחליט לאכוף קניין רוחני (נאמר, מטעמי נימוס – אנחנו בצרות. כשכל יום יגנבו בשכונה שלך עשרת אלפים פריטים, ורובם ימצאו במקומות אקראיים בשכונה שלידך – אינני רואה דרך אחרת לגלות את הגנבים חוץ מלהתחיל לעקוב צמוד אחרי כל תושבי השכונה הסמוכה במשך זמן רב.
    הטכנולוגיה יכולה להציע לנו הרבה קצורי דרך, אבל כולם רק _סביב_ החקירה (פחות זמן, יותר דיוק), לא במקומה.
    באפן כללי, אם אינך רוצה שיעקבו אחרייך – אל תצאי לרחוב. אם אינך רוצה שדברייך יהיו תחת מעקב – אל תשלחי ואל תקבלי "חבילות מידע" (data packets) באינטרנט. "ביתי הוא מבצרי".

  2. Alisa Says:

    אבנר, חייבים להפריד בין המרחב הפרטי והמרחב הציבורי. יש הבדל גדול בין לעקב אחרי חשוד ברחובות, כדי להתחקות אחרי מעשיו, לבין פלישה לביתו לצורך עריכת חיפוש. לא בכדי דרוש צו בית משפט לצורך חיפוש, אך לא דרוש צו כזה לצורך מעקב.

    לגבי קניין רוחני: אין לי ספק שהוא תמיד היה קיים, ולא הומצא לאחרונה. עיגונו בחוק, והבעיות הכרוכות באכיפת חוק זה, זו תופעה חדשה יחסית. זה שמבחינה טכנית קשה או בלתי אפשרי לאכוף זכות כלשהי (בלי הפרה בוטה של זכויותיהם של אנשים חפים מפשע, כמו במקרה שלפנינו), עדיין לא אומר שזכות זו אינה קיימת מבחינה מוסרית. תעשיית הבידור תצטרך להמשיך ולחפש פתרונות טכנולוגיים שימנעו את גנבת הקניין הרוחני. זה יכול להתבטא בהגבלות נוספות על אלו שכבר קיימות (ושכולנו מאד לא אוהבים, כי גם מגבלות אלו מערימות קשיים על משתמשים חוקיים – ראה שיטת הצפנה של ITUNES), או שיצטרכו לשנות באופן רדיקלי את כל החשיבה שמאחורי שיטות ההפקה והשיווק שלהם, עד כדי הגעה למצב אפשרי שלא יהיה יותר צורך בחברות ההפקה/הפצה, והאמנים ישווקו את תוצרתם באופן ישיר כזה או אחר. הימים יגידו. בינתיים, עם כל הכבוד, אנא ימשכו את ידיהם מהמחשב שלי.

  3. Alisa Says:

    שכחתי להוסיף בעניין "חבילות המידע": זה כמובן שוב מחזיר אותנו לברית הבלתי קדושה בין תאגידים (במקרה זה ISPs), לבין הממשלות, ודוגמה מצוינת מדוע יש להתנגד לרגולציה.

  4. אבנר Says:

    אליסה,
    לגבי קניין רוחני:
    אין לי ספק, שעד לפני המצאת הדפוס, אף מחבר לא חלם לקבל גרוש אחד על עבודתו. את הכסף היו מקבלים המו"לים בלבד (דהיינו המעתיקים), בלי שיראו שום צרך לקבל את רשותו, לפחות כל עוד העבודה נועדה להפצה.
    גם לאחר המצאת הדפוס נשאר מצב זה בעינו תקופה ארוכה.
    כמובן, שאז מול"ים כבר היו מחפשים לחדש את הרפרטואר, ולכן היו משלמים למחברים כדי שימסרו את כתב היד אליהם. אלא שעדיין לא חשבו ברצינות על חוקים שימנעו ממדפיס אחר להדפיס את הספר מחדש ולהתחרות.
    מאוחר יותר כבר דברו על זכויות יוצרים, שהתבטאו בעיקר בזכות ההכרה כראשון שגילה את העניין. מעין אמירת דבר בשם אמרו.
    אין לי מושג כיצד התפתחו זכויות היוצרים גם לזכות טבעית להגביל אחרים בשמוש בידע. אני יודע שבחברה היהודית זה לא היה מקובל עד לפני 100 שנה. במקום זאת, מדפיסים קבלו – יחד עם הסכמות גדולי הדור, שנתקבלו אז על דעת רוב מחלט של הקהלות – גם "כתב חרם", בו גזרו אותם ראשי קהלות רוחניים נדוי על מי ש"יסיג את גבול המדפיס" בתוך 5 או 10 שנים מעתה. לאחר אותה תקופה פגה הזכות הזו, וכל מדפיס רשאי היה להוציא לאור מחדש (ואם היו לו אי אלו חדושים במהדורה – לקבל כתב חרם בעצמו).
    זה דומה במקצת לחוקי זכויות היוצרים על ספרים, עד כמה שידוע לי (רק בפרקי זמן שונים).
    אפשר לראות בזה סוג של הסכם בתוך קהלה מגדרת – משמעות הנדוי היא בעצם דחייה של האדם מקבלת (חלק מ)השרותים והטובות שחברי הקהלה נותנים או מוכרים זה לזה.
    זה דומה למדי למעמד חוקי הזכויות הבינלאומיים – מדינה מצטרפת לאמנות הללו, על מנת שגם היצירות שמקורן בה יכובדו בדומה. ההבדל הוא, כמובן, אם ההצטרפות נעשית על בסיס אישי או על בסיס כפייה ממשלתית.

    לגבי חבילות המידע: כאמור, היות וכמו שאינני מכיר בקיום קנין רוחני של היוצר, גם אינני מכיר בקיום קנין רוחני שלך, הרי שהמגבלה היחידה העלולה למנוע מה-ISP לתת למשטרה זכות גישה לנתבים שלו, היא האפשרות להתנגד והתחרות.

  5. אבנר Says:

    הערה חשובה:
    דעותיי המובעות כאן לגבי קנין רוחני אינן סוף פסוק. אני מציג אותן כסוגיה מחשבתית, וכדי לציין שהמצאות חדשות אינן מקובלות עלי בארח אוטומטי.
    נא לשים לב: אינני מתנגד לנושא מצד "העדר יכלת האכיפה" – אסור לך לגנוב מביתי, גם אם המנעול שלי נשבר. אני מתיחס לנושא מהצד המהותי בלבד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: