Archive for the ‘ברמו של עולם’ Category

דברים בשם אמרם.

יולי 15, 2008

“ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד…. ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב”

תודה לאבנר על המובאה.

באש ובעשן תעבוד את אלהיך! With fire and smoke worship thy God!

יולי 14, 2008

אני מאד בעד שלכל אזרח שפוי ושומר חוק תהיה הזכות להחזיק בנשק חם. אני גם מאד בעד שילדים גדולים יחסית יעשו הכרות עם כלי נשק אלו, וילמדו להשתמש בהם בצורה אחראית, תחת השגחה צמודה של מבוגר. אבל האם הייתי רוצה שבן הטיפש-עשרה שלי ישתתף במפגש של בני טיפש-עשרה אחרים, שם מחלקים לכל אחד מהם M16? הממם, תנו לי לחשוב על זה עוד קצת:

כנסיה בפטיסטית באוקלהומה עומדת על כך שהיא תמשיך בתכניתה השנויה במחלוקת של חלוקת הרוס"ר החצי אוטומטי AR-15 במפגש של צעירים – צעד המתואר כ-"אמצעי לעודד צעירים להגיע למפגש", לפי תחנת החדשות המקומית.

נראה של"ווינדזור היל בפטיסט" יש היסטוריה של עבודת האל באמצעות עוצמת אש, ובשנה שעברה הם קיימו תחרות ירי כחלק מן החגיגה השנתית שלהם. השנה, דווח שהם הוציאו 800 דולר עבור אותו חצי אוטומטי, אבל הכומר הממונה על צעירי הכנסיה, בוב רוס, טען שהנושא העיקרי של הכנס לא היו כלי ירי, אלא "מציאת האמונה ע"י בני העשרה".

הוא הדגיש שהאירוע כלל 21 שעות של הטפה בין התפרצויות של ירי, וכהגנה אמר: "אני לא רוצה שאנשים יחשבו 'או ואבוי, אנחנו שמים נשק בידיו של מישהו שלא מכבד את זה ואז ילך ויהרוג מישהו. זה לא מה שאנחנו מנסים לעשות".

תחנת החדשות דיווחה שמסירת הרובים בוטלה ברגע האחרון, כי הכומר בדימוס ג'ים וויניירד, שניהל את תחרות הירי, "נפצע ברגלו ולא יוכל להיות נוכח".

כולנו כמובן מאד רוצים לדעת איך בדיוק נפצע הכומר המכובד:-)

רק אל תחשבו שכל מה שהם עושים בכנס זה לירות ולהתפלל. לא, הם גם משחקים כדור עף, גולף וכדור סל, מחליקים על קרח, עושים על האש, שרים במקהלה וצופים בהצגות תאטרון. וכמובן, הארוע פתוח לבני ובנות שני המינים.

——————

I am not sure how I really feel about this.

…the giveaway was canceled at the last minute since pastor emeritus Jim Vineyard, who ran the shooting competition, "injured his foot and wouldn’t be able to attend"

I do wonder how did that happen:-)

I guess the fact that in addition to praying and shooting, they also play sports and do cookouts should make it a wholesome experience. The rifle the kid gets to take home (or elsewhere) is just a bonus:-)

H/T to EEH.

אמונה נגד אמנות. The Orthodox Church, and the non-orthodox art.

יולי 3, 2008

אורי מדבר על אמנות בחסות מדינה, וזה הזכיר לי שלמטבע הזה יש גם צד שני, והוא: מדינה נגד אמנות. כולנו יודעים על אמנים ויצירותיהם שהיו מוחרמים ע"י המשטר הסובייטי. לא כולם יודעים שרוסיה של פוטין הולכת בצעדים בטוחים לאותו כיוון. העם הרוסי הוא דתי מאד, לפחות בהשוואה לעמי אירופה המערבית של ימינו. בכך הרוסים יותר דומים לאמריקאים, במיוחד לאלו שחיים בדרומה של ארה"ב (וזה לא הדמיון היחיד). אפילו בעשורים הארוכים של השלטון הקומוניסטי, עם האתאיזם הכפוי כמעט לחלוטין, רבים המשיכו להתפלל בבית ואף לבקר בכנסיות. לפני המהפכה, הקשר בין דת למדינה היה כמובן הדוק ביותר, כמו גם בשאר השלטונות המלוכניים של אירופה. בלי שום קשר לעומק אמונתם, בני המלוכה עשו שימוש רב, ולעתים ציני, ברגשות הדתיים של נתיניהם.

נראה שצאר ולדימיר הראשון, השולט ברוסיה כיום, השכיל מכל מלמדיו מימים עברו. פוטין כנראה אינו אדם מאמין, אך זה לא מפריע לו להתנהג בפומבי כאחד כזה: הוא משתתף בטכסים דתיים-ממלכתיים (בהם הוא גם מצטלב), ושומר על קשרים הדוקים עם אנשי כמורה בחירים. כמובן שקשר בין דת למדינה הוא תמיד דו-סתרי, והכנסיה נהנית ממנו לא פחות מהשלטון. לאור כל זאת, לא מפתיע שכל התבטאות שנתפסת (בצדק או לא) כאנטי-דתית, נתקלת במתקפת נגד לא רק מצד הכנסיה, אלא גם מצד המדינה ורשויות החוק שלה. במקרה שלפנינו:

בין ה-8 ל-31 במרץ 2007 במוזיאון ומרכז קהילתי ע"ש סחרוב התקיימה תערוכה אמנות אסורה 2006, שהורכבה מעבודות שהצגתן נאסרה, מסיבות כאלו או אחרות, ע"י ועדות אמנותיות או ע"י מנהלים של מוזיאוני מוסקווה בשנת 2006. המוצגים הוסתרו מעיני הצופים באמצעות מחיצה, והיו נגישים לצפיה דרך חורים בה. שמות האמנים ויצירותיהם הודבקו על המחיצה ליד החורים….

…התערוכה גרמה לתגובה חריפה ביותר מצד חוגי הכנסיה: הם טענו ל"פגיעה ברגשות המאמינים"…

…ב-27 למרץ 2007 בעקבות תלונתו של מתאם פעולות של ארגון פרבוסלבי-פטריוטי "קתדרלת העם" אולג קסין, הפרקליטות החלה בבדיקה בחשד לעבירה לפי סעיף "הקמת אגון קיצוני"…

…ב-14 ביוני נפתח תיק פלילי לפי אותו סעיף.

ב-17 בנובמבר 2007 התקיים חיפוש במחלקת זרמים חדשניים של גלריית טרטייקוב [מן הוותיקות והמכובדות ברוסיה] – חפשו במטרה להחרים עבודות שהוצגו בתערוכה, וב-22 בנובמבר אנדריי ירופייב [אוצר התערוכה] נקרא להופיע בפרקליטות בתור עד בתיק פלילי בנוגע התערוכה…

המשך הגיע לאחר מספר חודשים. ב-18 לינואר במרכז סחרוב התקיים חיפוש. במהלכו הוחרם תיק עם פרסומי עתונות בנושא התערוכה…

כל אלו הם רק חלק מהחקירות והחיפושים. ההתפתחות האחרונה בעניין היא הגשת כתב אישום נגד מנהל מרכז סחרוב, יורי סמודורוב, ב-13 למאי השנה.

מהות האישום היא בכך שתוכן היצירות המוצגות בתערוכה "משפיל" ו"הורס את השקפת העולם" של קבוצה בלתי מוגדרת של אזרחים פרבוסלביים.

חלק מן העבודות מוצגות כאן (חלקן לא מתאימות לילדים קטנים), כמו גם צילומים מהפגנות שנערכו נגד התערוכה (גם המובאה שלעיל לקוחה מקישור זה). הנה שתי דוגמאות שבלטו בעיני:

כמה מובאות מן השלטים שבהפגנה (לצערי התרגום שלי לא יתחרז כמו המקור): "לא נרשה לשדים להבעיר איבה, אנחנו ברוסיה, לא בגיהינום", "לא נתן לפגוע באלוהים, מוסקווה יותר נוראית מקונדופוגה [עיר רוסית בה ב-2006 נרצחו שלשה רוסים ע"י צ'צ'נים], "החוק הוא אחד לכל הקהילות, לכל יהודה [איש קריות] גיהינום ומשפט".

שימו לב למספר הגדול של אנשים צעירים מאד בהפגנה.

——————

Czar Vlad I that currently (although no longer officially) rules Russia is taking a leaf from the book of his predecessors, those that knew how to use religion to their own ends, rather than simply banishing it. Putin is apparently not a believer, which hardly precludes him from acting like one in public: attending various religious ceremonies and crossing himself, as well as keeping good connections with high-ranking priests. Russians are a very religious people, much more like Americans than modern day West-Europeans. Putin does his best to take advantage of this, and it also sits well with his patriotic (if not to say nationalistic) rhetoric of late.

In light of the above, it is hardly surprising that artistic expressions that are perceived, rightly or wrongly, as insulting to the Orthodox Church, are attacked not just by the clerics, but by the state through its law enforcement agencies. Case in point: an exhibit of works (some may warrant viewer discretion) that in 2006 were banned from various museums and galleries under various pretenses, has led to a series of criminal investigations, raids, confiscations, and lately criminal charges brought against two of the organizers.

Scroll to the bottom of this page for some more details in English.

The thumbnails above are of one of the works at the exhibit, and one of the protests against it. Note the large number of very young people at the protest.

דודי שלח ידו?

יוני 2, 2008

לכבוד יום כבוש ירושלים, החלטתי להשתפך קצת.

כשלומדים את קורות מלחמת ששת הימים, קשה שלא להתיחס אליהן כאל נס-בתוך-נס:
בראש ובראשונה – מנהיגי ערב שנגררו אליה בלחץ המאורעות. שלשה שבועות קדם לכן, לא חלם נאצר להכניס עצמו לעמות עם ישראל. שנית, התמוטטות הרמטכ"ל, שככל הנראה שפרה פלאים את מצב המערכה. ולבסוף, קרבות הגבורה הרבים, שם קוד לקרבות גרועים ללא פקוד ושליטה, בהם "בכל זאת הגענו למרות הכל".
והעיקר – סוף המלחמה, שהבהיר לעולם הערבי דבר חדש: מדינת ישראל איננה אפיזודה חולפת, "מעשה שטן" זמני שיחרב מייד. היא פה כדי להשאר, כדי להתרחב, ועצם קיומה כחץ בעיני מאמיני האיסלאם יום-יום. זו לא רק אמירה מדינית, אלא גם אמירה תאולוגית משמעותית ביותר, המגובה בכללי היסק בהם מכיר גם האיסלאם.

במלחמה כבשנו את ירושלים, המכונה בפינו "ירושלים המזרחית", וקבלנו הזדמנות לצאת מן המיצר – ממצב החירום בו שהינו במשך 19 שנה – למרחביה.
הר הבית יכל להוות תזכרת לקיומה של מציאות אחרת – טבעית יותר, נכונה יותר. לשיטת ממשל בה המלך אינו ריבון מחלט, בה ברור שלכל אזרח זכות נשיאת נשק, בה – כמו בספר האמריקני במשך מאתים שנות התהוות האומה – כל החפץ רשאי לצאת ולהקים את ביתו באזור הדליל בהתישבות, לדאוג בעצמו לתשתיות ולחנוך, ולהיות מקושר לעם ישראל דרך "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' א-להיך במקום אשר יבחר" (דברים ט"ז טז).
יכלנו להתעלות, להפוך את שאלות הבטחון והכלכלה לנושאים פרטיים א-פוליטיים, ואת עצמנו לממלכת כהנים וגוי קדוש, העוסקים בהגות ובמשמעות ומהווים אור לגויים. "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כ"ח י).

במקום כל אלה, הפכנו את צה"ל לאלוה, אלוה שהכזיב קשות בנסיון הבא. את ההתישבות ואת הבטחון הפקדנו ביתר שאת בידי הממשלה, ממשמעות יהדותינו התעלמנו לגמרי (לכל היותר פרטנו אותה לחוק החזיר), ואת הישגי המלחמה אנו משמרים היום בטקסים ובתכניות אירוח – הנכסים החמריים כבר מושקעים מזמן בתכנית חסכון "עצם לעתיד".
את חזון המדינה היהודית המרנו בחזון ה"שלום". זה חזון קל יותר לתפיסה, פחות תבעני, רכוזי מעצם הגדרתו, ובהיותו בלתי נישג – גם נח בהרבה לאליטות הנכחיות. השתדלנו לבסס את מעמדינו כקולוניאלים בשטחים הכבושים (_כל_ השטחים הכבושים, כולל אלה שכבר מתש"ח), כאשר אנו ממשיכים להצדיק את קיומנו כאן באותן מנטרות שהתאימו לימי קום המדינה, וכך הפכנו כל פוטנציאל של מפעל לאומי לפרויקט ממשלתי, המחייב מכרז ושוויון ודאגה ל"זכויות המעוטים". כל רעיון טוב מתמצה בסופו של דבר בשאלת סעיף בספר התקציב, והעוסקים בו מתכתשים על לקוט פירורים תחת השלחן.

האם נסתם הגולל על פקידת מלחמת ששת הימים?

מעבר לשריפת הספרים.

מאי 21, 2008

ב"המילה האחרונה" הבוקר, עירית לינור, החביבה עליי מאד בד"כ, הביעה את הדעה הלא מלומדה כי הנצרות היא גם דת תוקפנית, וגם דת שאיננה נרדפת. שתי הקביעות אינן נכונות לימינו אלו. אכן נצרות עברה תקופות ארוכות וחשוכות של תוקפנות, חוסר סובלונות (בלשון המעטה) ואף אכזריות. אבל בהדרגה, ובמשך מאות השנים לקיום הדת על כל זרמיה הרבים, פני הדברים השתנו מאד, ולמרות שגם היום הנצרות היא בהחלט דת מסיונרית, לקרוא לה תוקפנית זו הגזמה פרועה.

לגבי רדיפת הנצרות, היא חיה וקיימת, גם בחברה האירופית הפוסט-מודרניסטית, ועוד יותר בעולם המוסלמי. למשל, מספר הערבים הנוצרים במזה"ת שואף לאפס, והמעטים שנשארו (כמו הקופטים במצריים, שהיתה בין המדינות הנוצריות הראשונות בעת העתיקה, לפני פלישת הערבים אליה, שהנחילו בה את האיסלם בכח החרב), נתונים לרדיפות והתקפות בלתי פוסקות מצד המוסלמים. גם בישראל, שבה מספר הנוצרים פעם היה בין הגדולים במזה"ת, מספר זה הולך וקטן באופן מתמיד, והמצב חמור הרבה יותר ברשות הפלסטינית, וגם בלבנון.

כמובן, כל זה לא אומר שמישהו יכול לדרוש מהיהודים לשכוח את רומן עתיק היומין שלנו עם הנצרות, ולהתייחס אליה כאילו היא היתה משהו דומה לבודהיזם. יחסינו עם הנצרות הם בעייתיים, ולו רק בגלל העובדה שהנצרות צמחה מתוך היהדות במטרה להחליף אותה. אך בתור תרבות שרואה עצמה, בצדק, חלק מהתרבות המערבית, ובמיוחד כשזו נצבת מול תרבות מוסלמית עויינת, עלינו לשאוף לפתרון הבעייתיות הזאת, ובורות אף פעם לא תורמת לפתרון בעיות.

Strange bedfellows

אפריל 14, 2008

הערב אצל ירון וילנסקי אלי ישי השווה את אסור מכירת חמץ לאסור על עשון במקומות "צבוריים". אני מסכימה עם אלי ישי (למרות שמבחינה ערכית עמדתי הפוכה לשלו, כמובן), וזה אומר שאנחנו בהחלט חיים בזמנים מעניינים (במובן הסיני). האם מישהו הביא כבר את נושא העשון בפני בית משפט? מעניין יהיה לראות את זה.

– – – – – – –

Eli Yishai, the leader of the Shas party, has compared the ban on sales of Chametz in supermarkets and restaurants to the ban on smoking in "public" places (such as restaurants and bars). I'm afraid that I (a secular agnostic Jew) have to accept this comparison as valid. Needless to say, though, that I absolutely oppose both bans (in case anyone is curious, I don't smoke and hate it when others do. I do eat Chametz during Passover).

Jerusalem Municipal Court Justice Tamar Bar Asher-Tzaban has issued a ruling dismissing cases against four restaurant owners who violated the Passover Law, prohibiting the sale of bread and other leavened products on Pesach (Passover). Despite the law prohibiting the sale of chametz in public places, the justice in her unique interpretation of the law stated that since a store is a closed confined area, and the public does not see inside when walking past, the law does not apply.

So how is smoking different? As far as I am aware, the smoking ban is yet to be challenged in court. It would be interesting to observe if and when that happens.