Archive for the ‘כלכלה וכספים’ Category

מספיק עם הרגולציה כבר.

אוקטובר 10, 2008

לא, אני לא מתכוונת עם הרגולציה עצמה…כן, אני בעצם כן מתכוונת גם לזה, אבל לא במקרה הזה. כרגע אני מבקשת שיעזבו בכלל את נושא הרגולציה במנוחה, כי הוא לא הסיבה העיקרית למשבר שלפנינו.

רגולציה של השוק היא דבר רע משתי סיבות שקשורות אחת בשניה. הסיבה הכללית יותר היא שרגולציה אפקטיבית של שוק פשוט אינה אפשרית. כלומר, כמובן שרגולציה מוחלטת היא כן אפשרית, אבל פרושה של רגולציה כזו היא חיסול השוק. וגם זה רק בתיאוריה: אפילו בבריה"מ היה קיים שוק חופשי. הוא אמנם היה שחור, אבל קיים. אני אתפלא מאד אם משהו כזה לא קיים גם בצפון קוריאה. אבל במדינה מודרנית לא טוטליטרית פיקוח אפקטיבי על שווקים פשוט לא יכול להתקיים, בגלל גודלו ומורכבותו, ובעיקר בגלל טבע האדם, שהוא המרכיב הבסיסי של כל שוק. ההתגלמות הכי ברורה של הבעיה הזאת היא 'חוק התוצאות הבלתי צפויות'.

הסיבה השניה היא התוצאה השכיחה ביותר של הסיבה הראשונה, והיא שרגולציה של עסקים מונעת תחרות ויוצרת מונופולים, כמודגם כאן.

אבל זה שרגולציה היא דבר רע, עדיין לא אומר שאפשר להאשים אותה בכל בעיה שנוצרת בשוק. במקרה שלפנינו, אמנם יש לרגולציה חלק בבעיה, אבל הוא רק משני (בנוסף לפאני ופרדי הידועים לשמצה, יש גם עוד כמה חוקים לא ממש חכמים שהפוליטיקאים המציאו). הגורם העיקרי למשבר הוא הזרמת כסף זול לשוק (בעברית פשוטה, הדפסה בלתי מבוקרת של כסף) ע"י הממשלה. כאן יש מאמר שמסביר יפה מדוע. אם לסכם בקיצור, הממשל יכל להדפיס כסף בלי להסתכן באינפלציה, כי סין ייצרה מוצרי צריכה מספיק זולים. מצד שני, הסינים, בעקבות מכירת כל אותם מוצרים, צברו המון דולרים, אותם הם השקיעו בנדל"ן ובמניות אמריקאים, ובכך תרמו לעליה המטורפת במחירים שלהם.

מי שעדיין לא מבין, ומאשים בכל את תאבי הבצע בוול סטריט (עליהם צריך להחריף את הפיקוח ומהר!) שהשקיעו בנכסים בעלי ערך מנופח, שישאל את עצמו את השאלה הפשוטה: מאיפה היה להם הכסף להשקיע באותם נכסים מנופחי מחיר?

מודעות פרסומת

המשבר הכלכלי ושגיאות לוגיות

אוקטובר 7, 2008

בעת האחרונה אני שומע טיעונים שונים שמנסים להסביר איך התחיל המשבר, מדוע וכיצד התערבות ממשלתית היא חיונית/הרסנית ועוד שאר כנוותהון. מאחורי כמה מהמאמרים המשכנעים ביותר בעברית עומד ידידנו אורי רדלר שכתב על העניין מספר מאמרים ב"קפיטליסט". עם זאת, לא די בשכנוע כדי להפוך טיעון לתקף, ובוודאי שלא לאמיתי; בנוסף להיותם משכנעים, דבריו של רדלר הם גם תקפים ולעת עתה נראים בעיני אמיתיים. טיעונו של רדלר (ושל כלכלנים אוסטריים) נראה בערך כך:

1. המשבר כולו נבע מהתערבות ממשלתית בשוק המשכנתאות. לולא היו "סוכני ממשלה" שהזרימו אשראי לשוק הכללי ובפרט לשוק הנדל"ן המשבר היה נמנע.

2. כל התערבות ממשלתית באשר היא סופה להביא לתוצאות הרסניות בהרבה מכפי שהיה קורה לו היו מניחים לשוק לפעול. אין זה משנה מה כוונת הגוף המתערב – כל התערבות סופה חורבן.

3. 2 תקף גם במקרה של התכנית "להציל את השווקים" ולפיכך – עזבו אותנו באימשכם!

אך יש גם מי שחושבים אחרת. כבר שמעתי מספר טיעונים שמנסים להסביר מדוע הטיעון של רדלר (ושל כלכלנים אוסטרים) אינו אמיתי. לעת עתה רוב הטיעונים הללו רצופים שגיאות לוגיות, כך שבמכון מיזס יכולים לנשום לרווחה. כשירות לקוראינו אביא כמה מהטיעונים הנפוצים ואחשוף את השגיאה שבהם.

א. הטיעון – "יש כל מיני סוגים של רגולציה, ולכן יש רגולציה שיכולה לעבוד": נסיון להפריך את 2; אם יש הרבה סוגים של טילים זה לא אומר שאחד מהם מגיע לירח.

ב. הטיעון – "הרגולציה לא היתה טובה. רגולציה טובה יותר היתה עובדת": נסיון להפריך את 2; זה לא טיעון גברת קרקר, זו הצהרה שהיא הנחת המבוקש. מה שצריך להראות זה שיש רגולציה שעובדת והיא גם היתה עובדת במקרה דנן. בשביל זה צריך להציג מסגרת רגולציה ולהסביר מדוע היא עובדת.

ג. הטיעון – "המשבר פרץ כי אנשים האמינו שהנדל"ן יעלה לנצח": נסיון להפריך את 1; אנשים אכן האמינו בכך, ולא רק "בילי בוב"'ס למיניהם אלא גם בנקאים. אלא שזה לא מסביר דבר כי נשאלת השאלה מדוע אנשים האמינו בכך ולא בכך שמחירי העגבניות יעלו לנצח. העובדה שהאמונה הזו הובילה לשוקת שבורה לא אומרת שזו סיבת המשבר. צריך להסביר מה הוביל לאמונה הזו.

ד. הטיעון – "השוק החופשי מוביל בצורה הבאה (…) לכשלים. לכן יש להפעיל רגולציה שתמנע את הכשלים": נסיון להפריך את 1; אפילו אם הכשלים הם אמיתיים (כמובן שיש כשלים, הרי אין מערכת חסינת תקלות, קטנות כגדולות) אין זה אומר שרגולציה תעזור. אם משה הוא איש מכוער אין זה אומר שיש אנשים יפים ממנו. כך גם כאן – אפילו אם בשוק החופשי יש כשלים אין זה אומר שבמערכת שבה יש רגולציה יהיו פחות כשלים.

ה. הטיעון – "המשבר פרץ במדינות בהן רגולציה מועטה ואילו מדינות סוציאל דמוקרטיות יושבות באין מחריד": נסיון לתקוף את 2; נניח לאמיתות הטענה שבארה"ב, למשל, היתה מעט רגולציה (זו רכבת לשום מקום בדיונים מעין הנ"ל). ראשית, העובדה שפיצוץ התרחש במכרות שלא תלו בהם נעל בכניסה ולא בכאלה שבהם נתלתה נעל לא אומרת שלו היינו תולים נעל לא היה פיצוץ. צריך להראות את הקשר הסיבתי בין תליית נעליים למניעת פיצוץ. אם למשל נראה שהיסטורית היו פיצוצים גם במכרות שבהם נתלו נעליים הרי שאנו בבעיה. כך גם כאן  – מדינות "סוציאל-דמוקרטיות" היו משופעות במשברים כלכליים בעבר. הם היו בדרך כלל בעלי אופי מקומי או אזורי בשל אופי וגודל הכלכלות שלהן. כל טיעון מסוג זה (קרי – טיעון מתאמי) שמנסה לתקוף את 2 צריך להראות שהמצב בו יש יותר רגולציה עדיף על זה שבו מיעוט רגולציה תקף בהזדמנויות שונות ולא רק במקרה הספיציפי הזה; שנית, הטיעון הזה לעולם יהיה חסר כל עוד לא הופרך 1. זאת משום שאם סיבת המשבר היא רגולציה מסויימת מאוד שהיתה נפוצה במקום בו פרץ המשבר הביאה לאותו משבר אין שום משמעות להשוואה הנ"ל.

ו. הטיעון –  "בשווקים חסרה נזילות ואשראי וצריך להוסיף אותם לשווקים בצורה כלשהי": טיעון המנסה לתקוף את 3; הטיעון לא מסביר למה צריך לעשות את זה (ותעזבו את שאלת אמיתות הטענה בעניין חוסר הנזילות). בנוסף, אין כאן הפרכה של סעיף 2 – לא מוסבר איך בדיוק תוספת כסף תוביל לשיפור המצב ולא לביזבוז ועיוות נוסף במבנה השוק (שבעטיו יחול בזבוז נוסף וכך הלאה). אין כאן שום הסבר שמבהיר מדוע "הוספת הנזילות" תוביל לתוצאה פחות גרועה מאשר לתת לשוק לפעול לבד.

ז. הטיעון – "השאלה היא מוסרית-אתית. צריך לנהוג ערבות הדדית – לקוחות הבנקים שקרסו לא צריכים לשאת את העלות על גבם (בהונם בתיהם וחסכונותיהם). בעלות ישאו כל משלמי המיסים האמריקאים.": זה הטיעון המתחכם ביותר שנתקלתי בו. עם זאת הוא אינו מתוחכם במיוחד. ראשית, העברת הדיון למישור ה"מוסרי" אינה משנה דבר. אם טענות 2,3 נכונות הרי שאנו ביודעין נביא למצב בו גם לקוחות הבנקים וגם הציבור האמריקאי יצטרכו לשאת בעול גדול בהרבה מהעול המקורי. רק אדם מנותק לחלוטין מהמציאות (כמו תלמיד פילוסופיה באוניברסיטה למשל) יכול לקרוא לפעולה ביודעין שהופכת תמיד את המצב לגרוע יותר פעולה מוסרית. שנית, אפילו אם כן, התכנית המוצעת אינה מציעה פיצוי אישי ללקוחות הבנקים אלא מציעה שכמה מאנשי וול-סטריט בהווה ולשעבר יחלקו את הכסף בין חבריהם. קצת קשה לקרוא לפעולה כזו "ערבות הדדית", בעיקר משום שאין בה שום הדדיות!

הרשימה הנ"ל היא חלקית בלבד. אשמח לדון בדוגמאות נוספות בתגובות!

סמוך.

אוקטובר 6, 2008

אני לא יודעת איך אתם, אבל אני לא מאמינה לאף מילה מפי אלו שמרגיעים אותנו לגבי מצב המערכת הפיננסית בארץ. אני פשוט לא חושבת שיש מישהו שיודע באמת איפה, כמה ולמה הבנקים שלנו מושקעים, חוץ מהבנקים עצמם (אם בכלל). האופטימיות היחידה שיש לי היא העובדה שלא עקבתי אחרי שערי הריבית בארץ בשנים האחרונות. אם, בשונה מארה"ב, המדיניות המוניטרית כאן היתה שקולה ואחראית, אזי גם אם יהיה משבר, היקפו יהיה קטן יחסית (כי לא היה מספיק כסף זול כדי לנפח אותו לממדים מסוכנים, כמו שקרה בעולם הגדול). אם הפוליטיקאים יתגברו על יצרם הטבעי וישבו בשקט, נעבור את זה בשלום יחיסי.

הגנומים של השמאלנים

ספטמבר 28, 2008

באחד הפרקים של הסדרה סאות'פארק מגלים הילדים שמישהו גונב להם את התחתונים. עד מהרה מסתבר שיש איזו חבורה של גנומים בעלת תוכנית מבריקה לעשיית כסף מגניבת תחתונים. התוכנית עובדת כדלקמן:

שלב א – גונבים תחתונים; שלב ב- ???????????; שלב ג'- עושים כסף!

הילדים מנסים להבין מה קורה בדיוק בשלב ב', אבל לא מצליחים לקבל תשובה. תחושה דומה קיבלתי בשבועות האחרונים כאשר דיברתי עם "שמאלנים כלכליים" למיניהם על הסיבות למשבר הנוכחי. לתדהמתי, בכל שיחה חזר על עצמו המודל הנ"ל. ההסבר של הסוציאליסט המצוי למשבר עובד כך: היה היו להם פעם כמה גנומים רעים רעים רעים בתעשיית הכסף החזירית חזירית חזירית של וול-סטריט. לגנומים היתה תוכנית שהולכת כך: שלב א – ניתן, בלי שום חשבון, הלוואות בריבית מאוד נמוכה לכל דורש, שלב ב- ?????????????, שלב ג- עושים כסף!

בכל פעם שאלתי – ומה קורה בשלב ב'? הרי אם נותנים הלוואות לכל דורש, אפילו למי שאין לו דרך להחזיר, ובהיקפים גדולים בהרבה מערך הבטוחות של הבנק, איך הגנומים של וול-סטריט ציפו "לעשות כסף"? התשובות פשוט מדהימות – החל מאלה שלא מבינים איפה הבעיה, וכלה באלה שמספרים על איזה מן דיבוק שתקף את הגנומים שהתעלמו מכל היגיון שהוא ומכל מה שלמדו בבתי הספר למנהל עסקים בדרך לעשיית כסף (דוגמא לתשובות שכאלה אפשר למצוא כאן בדיון המוזר שניהלתי עם מתי שמואלוף).

לכל בר דעת שאינו מסונוור אידיאולוגית ברור, כי לגנומים של וול-סטריט, אפילו חזירים ומנוולים הם, היה ברור שאם נותנים הלוואות בלי שום חשבון למי שרבים הסיכויים שאינם יכולים להחזירה בשום דרך שהיא הרי שבסופו של יום נופלים לקרשים. אלא, של"פגי סו" ו"בילי בוב" יש דוד עשיר, הדוד סם שמו, והוא קנה חובות של "אחייניו" הרבים בסיטונות דרך בנקים "פרטיים" לכאורה ובכך ערב לחובות כבדים. זה היה שלב ב' בתוכנית של כל גנום מצוי בשוק ההון האמריקאי, והתוכנית נראתה כך: שלב א- נלווה בריבית נמוכה ל"בילי בוב'ס" ול"פגי סו'ס" באשר הם, שלב ב- הדוד סם יקנה את ההלוואה מאיתנו, שלב ג – הבאנו אותה בקומבינה ועשינו כסף!

אלא שלעסקים עם הדוד סם יש איזה טוויסט מוזר; הדוד סם הוא לא ממש בן אנוש, אלא תמנון ענק וחסר קואורדינציה (קרי- יד שמאל לא ממש יודעת, ואפילו ממודרת ממה שיד ימין עושה). באחת מהזרועות יושבים רו"ח יועצי ההשקעות ומנהלי הקרנות שאחראים על ניהול ענייניו הכלכליים של הדוד, אך כיוון שלכל זרוע של התמנון מוח משלה (וזו עובדה ביולוגית ידועה…), הם לא מדווחים לדוד סם על מצבו האמיתי, ויש להם אפילו אינטרס להעלים מידע שכזה. כך שהעובדה שהם קונים הלוואות לא קשורה בכלל לכמות הכסף שהדוד סם יכול לייצר. הם קונים אפילו כשהם (וליתר דיוק – הדוד סם…) מפסידים. כיוון שהם יכולים לנהוג כפי שהם נוהגים במשך זמן מוגבל (אחרת, יגלה הדוד סם פתאום שהכסף שלו שווה פחות, יבואו כל מיני גובי חובות לפתחו ויגידו – מכרת לנו לפני עשר שנים אג"ח בריבית של 8% לשנה וכו') הרי שבשלב מסויים יסתבר לכולם שהם קנו הרבה יותר מכפי שהכנסותיו של הדוד סם מאפשרות, נכנסו לחובות כבדים ואינם יכולים למעשה לערוב יותר לחובותיהם של "בילי בוב" ושל "פגי סו". האם תוכלו ילדים לנחש מה קורה לאחר שהשקר הנ"ל נחשף?

כל ילד מבין מה קורה כשהשקר נחשף. אבל מסתבר שמה שכל ילד יכול להבין לא מבינים בעלי האינטרס הסוציאליסטי שמנסים לכפות עלינו עכשיו עוד קצת מהרעל הזה ששמו מנהלי הקרנות של הדוד סם….

נפלאות החינוך – תוספת

ספטמבר 22, 2008

הרשימה "נפלאות החינוך" אילצה אותי לנבור בנתונים מדו"חות ה-OECD בנושאי חינוך שהצטברו אצלי. מבין כמה עשרות טבלאות ונתונים שונים ומייגעים שאין להם מקום כאן, הצלחתי לדלות כמה שבהחלט ידגימו עד כמה הדיון באמצעי התקשורת בנושא החשוב הזה הוא, בלשון המעטה, לא רציני. להלן מספר טענות שנשמעות תדיר אצלנו:

א. "משקיעים מעט מדי בחינוך. ישראל לא מוציאה מספיק מתקציבה עבור חינוך": ראשית, צריך לשאול – כמה זה מספיק? שנית, נניח ששתי מדינות משקיעות סכום זהה אך במדינה אחת מחצית ממספר התלמידים שבשניה. האם סביר לומר שהשקעתן בחינוך זהה? ודאי שלא. לפיכך הטענה הזו אפילו לא מוגדרת היטב!

ב. "הוצאות החינוך לילד בישראל הן מהנמוכות בעולם המפותח. לפיכך, אין להתפלא שאלו ההישגים": טבלאות ה-OECD אכן מראות זאת; אך, אליה וקוץ בה! נתוני ה-OECD מתארים הוצאה במונחי PPP. השוואה בין ההוצאה במונחי PPP היא טובה אם אני רוצה לשלוח את הילד שלי ללמוד בנורווגיה, ואז באמת איני יכול לרכוש עבורו חינוך סביר שם. אך כיוון שעיקר הוצאות החינוך שלנו הן כאן, הרי שכדי שנבין כמה יקר החינוך עליו אנו משלמים אנו צריכים לנרמל את העלויות ברמת החיים, כפי שמציע דן בן-דוד. אם נעשה זאת נגלה שישראל משקיעה הרבה יותר מרוב מדינות ה-OECD וכן שדווקא מדינות שמשקיעות הרבה משיגות תוצרים דלים יחסית.
לנתונים שמבהירים את העניין ראו טבלה 6 אצל דן בן-דוד. להלן גם טבלת פיזור שמתארת את הנתונים שהוצגו אצל דן בן דוד:

 הגרף מראה בדיוק את ההיפך מהסברה המקובלת; פרשנות אפשרית של הנתונים המופיעים בו היא – למימון מערכת חינוך גרועה דרוש הרבה מאוד כסף!

ג. "המורים בישראל גרועים, הכשרתם בעייתית והשכלתם נמוכה. מורים כה גרועים אינם יכולים להוביל את התלמידים להישגים.": טענה זו ברורה לכולם, וכל מי שחפץ בסימוכין יכול לפנות, למשל, לדו"ח ועדת ה.ל.ה. אך האם רמת המורים משפיעה על איכות ההשכלה? פרוקסי טוב לאיכות המורים הוא השכר שמשולם להם ביחס ליוקר המחיה; אם השכר המשולם למורים אינו גבוה ביחס לרמת החיים במדינה הרי שאנשים מוכשרים, שלהם חלופות מכניסות יעדיפו בדר"כ לעסוק במקצוע מכניס ולא בהוראה. ככל שהיחס "שכר":"רמת חיים" יעלה, הרי שהברירה בין הוראה למקצועות אחרים תהיה פחות ופחות תלויה בסוגיית ההכנסה ויותר ויותר תלויה בעניינים אחרים (ימי חופש, טעם אישי, אהבה לילדים וכו'). מהו המתאם, אם כן בין המדד "שכר":"רמת חיים" להצלחה לימודית? אם ניקח את ה-GDP כמדד לרמת חיים ממוצעת וכמדד להצלחה לימודית ניקח את הישגי התלמידים במבחני PISA נגלה שהמתאם (p<0.05) הוא 0.64 לערך אם ה"שכר" הוא השכר של מורה ותיק בחינוך היסודי או בחט"ב ו-0.82 אם השכר הוא השכר של מורה ותיק בחינוך התיכוני. קרי – היחס "שכר של מורה ותיק בחיוך טרום-תיכוני":GDP מסביר 40% מהשונות בתוצאות ואילו היחס "שכר של מורה ותיק בתיכון":GDP מסביר 68% מהשונות! כיצד ניתן להבין נתונים אלה? ובכן, מורה שנכנס למערכת בוחר למעשה בקריירה. כמו כל אדם שבוחר בקריירה הוא שואל את עצמו "מהי ההכנסה שייתן לי מקצוע זה?". רבים מהמורים נושאים את עיניהם למשרות בתיכון, וככל שמשרות אלה משתלמות יותר, כך נכנסים למערכת אנשים מוכשרים יותר שמנסים להתמודד עליהן. הדבר משפיע, כמובן, על כל המערכת (לוקח זמן עד שמורה מוצלח דיו הופך למורה בתיכון; בדרך הוא עובר דרך החינוך היסודי וחטיבות הביניים ומשאיר את חותמו גם שם).  נמצא אם כן ששכר הוא גורם חשוב, וליתר דיוק – השכר שניתן לאנשים הטובים ביותר במערכת ביחס לרמת החיים הוא הגורם העיקרי בהסברת ההבדלים בהישגים בין תלמידים במקומות שונים בעולם!

ד. "כיוון ששכר המורים הוא הגורם החשוב ביותר, יש להוסיף לאלתר תקציבים למערכת החינוך כדי להעלות את שכר המורים": ממש לא. תוספות תקציב היו למכביר בשנים האחרונות, וההוצאה לחינוך לילד (במונחי רמת חיים) עלתה משנת 1992 עד 2002 (ראו בעניין זה את מאמריו של דן בן דוד), אך שכר המורים נותר כפי שהוא ורמת ההישגים רק ירדה. צריך להבין שהמערכת חולה ותוספת תקציב למערכת רק תתבזבז ותעלם במסדרונות הבירוקרטיה! מה שיש לעשות זה לשנות את המערכת מן היסוד כדי שהמחיר שאנו משלמים יבוא לידי ביטוי בהישגי (וגם בהתנהגות…) התלמידים!

ה. "הצפיפות בכיתות גבוהה מדי והיא מכבידה על המורים והתלמידים כאחד. הקטנת הכיתות תתרום לאיכות הלימודים וההוראה": מנתוני ה-OECD המתאם כאן הוא 0.3- לערך (p<0.05) ולפיכך משתנה זה תורם כ-10% להסבר ההבדלים. בנוסף, דווקא בכמה מהמדינות המובילות בהישגים בבחינות PISA יש מספר גדול מאוד של ילדים בכל כיתה, כך שלכל דבר ועניין קשה להסיק שהקטנת הכיתות תשפר משהו. יתר על כן, יש טיעון מהותי מאוד, שכבר הופיע אצלי בבלוג, שמסביר מדוע מאוד לא כדאי להקטין כיתות במערכת חינוך מסויימת. מי שמעוניין בקריאת הטיעון שיפנה לפיסקה הרביעית במאמר שם.

 

נפלאות החינוך

ספטמבר 21, 2008

אי אז, בעבר הרחוק (קרי – עד לפני כחצי שנה…) ניהלתי לי בלוג זניח שעם קוראיו נמנו רק כמה חברים קרובים. הרשימה המצורפת כאן נכתבה ב-30 בינואר, והיא פראפראזה לרשימות ארוכות מאוד ששלחתי בדואר אלקטרוני לאותם חברים במשך השנים האחרונות.

לפני כשבועיים התפרסם דו"ח ה-OECD בנושא חינוך. הדו"ח לא זכה להתייחסות רבה במיוחד באמצעי התקשורת, וגם אני התעלמתי מפרסומו, כיוון שלי הוא לא חידש דבר. והנה, מסתבר שטעיתי; במאמר בעיתון 'הארץ' היום, מביא דן בן-דוד נתונים מאותו דו"ח שצריכים לעניין כל אחד שמתעניין בחינוך.
הנתונים ברורים: לא רק שמערכת החינוך המסואבת שלנו לא מספקת השכלה לתלמידים, אלא שאלה שהפרוטה מצויה בכיס הוריהם הולכים לשיעורים פרטיים (ואצ"ל שאלו שלא מצויה הפרוטה בכיס הוריהם, לא עושים כן). בישראל שיעור גבוה של תלמידים שלומדים מעט מאוד אנגלית מתמטיקה ומדעים בבית הספר, ושיעור גבוה מאוד של תלמידים שלומדים את כל אלה מחוץ לבית הספר. כך מסתבר שבפועל החינוך בישראל מופרט. מי שיש לו – משכיל, ומי שאין לו – נותר בור. כך גם מוסברים הפערים העצומים שנמצאו באותו דו"ח של ה-OECD, ונחשף השקר של כל אלה שטוענים שביזור מערכת החינוך (בשיטת השוברים או שיטות "קפיטליסטיות" אחרות) יהרוס את מערכת החינוך וייצור "הפרטה" לא רצויה, שבה יהיה חינוך לעשירים בלבד; אין מה להרוס, וה"הפרטה" שבה יש חינוך לעשירים בלבד כבר קיימת ואינה צודקת במיוחד. הגיע הזמן לחשוב על שיטה אחרת להפעלת מערכת החינוך. רק ביזור המערכת, בשיטת השוברים, בשיטה שמוצעת ע"י אתר "קו ישר" או בדרכים אחרות תעביר את תקציבי החינוך לילדי ישראל ולא לביורוקרטיה האינסופית שנקראת "מערכת החינוך הממלכתית" שהורסת, פשוטו כמשמעו, את עתיד ילדינו!

טיפש טלוויזיה, טיפש מקלדת

ספטמבר 17, 2008

יש אנשים שכשאני רואה אותם או קורא משהו שהם כותבים אני נתקף רצון עז לתפוס פטיש חמש קילו או סתם איזה שוט-גאן ולחרב את כל מה שמסביבי, ויש כאלה שפשוט גורמים לרצות להתגלגל על הרצפה מרוב צחוק. דוגמה לשני אנשים כאלה הם הפרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה וכתב האינטרנט שוקי גלילי.

אתמול בערב צפיתי לתומי בתוכנית של לונדון וקירשנבאום. המנחים הקבועים לא נכחו ואת מקומם תפסו אביב דרוקר ודב גילהר. בדיעבד אני יודע שהייתי צריך לראות בכך אות מבשר רעות, אבל רצוני להירגע מתלאות היום הסיח את דעתי מכך. לפתע הופיע לו על המסך אחד מגאוני דורנו, הלוא הוא פרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה. הראיון עם גוטווין היה על רקע קריסת ליהמן ברדרס ו-AIG ובכלל על רקע המשבר בתחום הפיננסי. גוטווין, כהרגלו, התחיל ללהג על כך שהגורם למשבר הוא תרבות הצריכה, בלה בלה בלה. אבל לא על כך אני רוצה לכתוב; גוטווין הסביר כי כדי לתקן את המערכת הפיננסית שהושחתה בשל תאוות הבצע של החברות הפועלות בה, יש לחזור למצב שהיה לפני יותר מ-30 שנה, קרי – שליטה ומעורבות מוגברת של הממשלות בשוק ההון. אכן, מילים כדרבנות! בנקודה זו כל אדם סביר מהנהן לעצמו, אומר – "אכן, הממשלה תשמור עלינו" וממשיך הלאה. אך עבדכם הנאמן, אם הוא אכן אדם, הרי שהוא ממש לא אדם סביר. אחרי כמה כוסות מים ושיחת הרגעה עם המטפלת האישית (aka –my wife) הצלחתי לגבש טיעון פשוט שמצליח להסביר מדוע גוטווין טועה גם ללא השימוש בצירופים שונים של "טיפש" ו"אידיוט": גוטווין טועה משום שמי שגרם לפריצת המשבר הנוכחי אלה הממשלה וסוכניה. הממשל האמריקאי שרצה "בית לכל פועל" הדפיס מצד אחד כסף ללא כל הכרה ומצד שני הפעיל שני בנקים "פרטיים" לכאורה (ורק לכאורה. שני הבנקים הללו פעלו תחת רגולציה והכוונה ממשלתית מלאה כפי שמסביר יפה אורי רדלר.

האחד "פרדי מק" והשני "פאני מיי" שהלוו כסף לכל דורש, בלי קשר ליכולתו להחזיר את המשכנתא שניתנה לו. שני הבנקים הללו, שהיו "פרטיים" רק ב"כאילו" (אותו כאילו מ"ישראבלוף"…) הם אלו שהובילו, כבר באמצע שנות ה-90, לתקומתו של שוק הסאב-פריים. אך הסיפור, כמובן, מסתבך; כל מי שלוקח משכנתא צריך ביטוח למשכנתא וכאן נכנסות לתמונה חברות ביטוח כמו AIG. שוק נדל"ן גואה הוא עסק לספקולנטים ולחברות השקעה שרוצות להרוויח מהעניין, וסחר באופציות ונגזרות הוא עניין טבעי (טוב נו – טבעי יחסית…) במקרה זה וכך גם בנקי השקעות כמו ליהמן ברדרס נכנסים לחגיגה. בשלב מסוים גם בנקים במקומות אחרים רוצים חלק בעוגה והעסק הופך לגלובלי. אך כיוון שכל החגיגה נשענת על כרעי התרנגולת של ג'ון ולינדה – הוא מובטל והיא עובדת בדיינר, הרי שהשוק לא יכול לעלות תמיד ובסופו של יום נגמר לבנקי המשכנתאות וההלוואות האשראי. מתחיל משבר הסאב-פריים. תוך מספר חודשים פונים מיליונים לגבות את ביטוחי המשכנתא שעשו וכך בגל השני למשבר קורסות חברות ביטוח (יתכן ש-AIG אינה האחרונה…) ופקיעתן של אופציות ונגזרות מרוששת בנקי השקעה (וגם כאן – יתכן שליהמן ברדרס אינו האחרון). כל הדינמיקה הזו הוזנה ע"י תאוות הבצע הרגילה בקרב בני אנוש (אותה ניתן לרפא, אם בכלל, רק ע"י שהות ממושכת בגולאג או ברצח עם נוסח החמר-רוז'). אבל מה שהתחיל את כל אלה היו ההלוואות לכל דורש מבית היוצר של הבנקים הפרטיים לכאורה והממשלתיים למעשה, שהניעו את כל העסק, וכן – המימון המרחיב של הבנקים המרכזיים. בקיצור – הממשלה ושלוחיה שיחקו באש, היער נשרף, וגוטווין בא ומאשים את העצים בכך שהם גרמו לשרפה כי הם דליקים ורוצה לתת פרס לממשלה שהציתה את האש. אין ספק, האיש גאון!
לפני מספר ימים פרסם שוקי גלילי את הרשימה הבאה בבלוגו אשר באתר רשימות.
תוכן הרשימה אינו מעניין במיוחד. דווקא הדיון שהתפתח בתגובות תפס את עיני. בתגובה השלישית שוטח שוקי גלילי חלק מתפיסת עולמו הכלכלית. הנה היא כאן לפניכם (בתוספת … כל אימת שנדרש):

זה שיש היצע וביקוש לא אומר שלא צריכה להיות רגולציה. כדאי שלא תהיה יותר מדי רגולציה, אבל פחות מדי רגולציה מזיק. לדוגמה, בנק ישראל – הגוף הכי לא סוציאליסטי בישראל – יכול על-פי חוק להשפיע על שערי המטבע באמצעות שינוי שער הריבית; לקבוע יחס רזרבה לפיקדונות בנקאיים, וכך לשנות את כמות הכסף במשק ולהשפיע על האינפלציה; לפקח על הבנקים, ולחסל קרטלים.
בנק ישראל בחר להתרכז ב"כלי" הראשון, ולכן …. הבנקים מרוויחים הון עתק ואנחנו משלמים עמלות מופקעות. זהו כסף שהולך לאיבוד ומזיק לתוצר, כי התנועה היא מההכנסה הפנויה שלנו (שהייתה יכולה ללכת לצריכה) לכיסים העמוקים ממילא של בעלי הבנקים = לחסכון). על-פי פרדוקס החיסכון התוצאה היא, בין השאר, אבדן תוצר.
הבעיה בתל-אביב דומה. יש כלים אך לא משתמשים בהם. לדוגמה, ישנה חברת עזרה ובצרון, מלכ"ר עירוני שבעבר שימש בין השאר כדי לאזן את מחירי השכירות, באמצעות קנייה ומכירה, השכרה, אחזקה, שיפוץ ואף בניה. היום היא מתרכזת בשיפוץ ואחזקה ופועלת למעשה כחברה ציבורית שפועלת למטרות רווח."

בניגוד לשיטתי במקרה של גוטווין אני לא מתכוון לדון בדבריו של גלילי. אני רק מבקש מכם שתחזרו ותקראו את הנ"ל, ולמרות שאתם אנשים בוגרים ואחראיים, תרשו לעצמכם להתגלגל על הרצפה מצחוק!

אתנול כמשל. Ethanol, for example

אוגוסט 13, 2008

אתנול, דלק המופק מקלחי תירס או מקני סוכר, הנו טרנד אפנתי בקרב פוליטיקאים אמריקאים – במיוחד בתקופת בחירות. לכאורה האתנול הוא קלף מנצח – הוא אמור להקטין את צריכת הנפט, לספק הכנסה להמוני חוואים אמריקאים ולהקטין את זיהום האוויר. אולם מתברר כי יתרונו היחידי הוא בכך שהוא מאפשר לפוליטיקאים לשחד את בוחריי המערב התיכון ולהעביר את כספי משלם המסים לחברי הלובי החקלאי רב העוצמה. וכך במקום לאפשר לחלופות השונות להתחרות ולהוביל לפיתוחים יעילים מהווה מדיניות האנרגיה והחקלאות חסם רב עוצמה על פיתוח חלופות בעלות ערך לנפט.

——————

Ethanol, a fuel produced from corn or from sugar, is a hot trend among American politicians – mostly during election seasons. Ethanol seems to be a winning card – it is supposed to reduce the dependency on gasoline, provide income to American farmers and reduce air pollution. However it seems that its only real values are that it allows politicians to bribe the Mid-West voters and help redistribute wealth from tax payers to the members of the powerful farmers lobby. Thus, instead of allowing the different energy options compete freely and lead to a more efficient solution, the American government energy  policy, and its farms bill are blocking the development of valuable options.

"המרדף לאושר".

יולי 26, 2008

כשהסרט הזה הוקרן בבתי הקולנוע בינואר, התעלמתי. מישהו כתב כאן:

אין דבר העומד בפני הרצון של הממסד ההוליוודי שבפעם המיליון מוכר את החלום האמריקאי בדרך שגרתית אך עשויה היטב.

וזה תואם את הביקורת שגרמה לי אז להתעלם מן הסרט. טעות גדולה. זו הביקורת שממנה הייתי צריכה להתעלם. אכן, סיפורים כאלו סופרו כבר בסרטים, ולא רק בהם, פעמים רבות, אבל כנראה שלא מספיק. ראיתי את הסרט במקרה הלילה בכבלים, ואני ממליצה בחום. עשו מאמץ, חפשו וצפו.

כאן מובא הסיפור של כריסטופר גרדנר, האיש שעל האוטוביוגרפיה שלו מבוסס הסרט.

ד"א, הסרט הזה השכיח ממני לגמרי את "האביר האפל" שראינו רק כמה שעות לפני זה. לא שהבטמאן החדש אינו סרט טוב – הסרט טוב מאד, אם כי קצת ארוך מדי. על כריסטיאן בייל, שהוא אחד השחקנים המעניינים שפועלים היום, לא צריך להרחיב את הדיבור (אם לא ראיתם את 3:10" ליומה" – הפסדתם), וכנ"ל לגבי כריסטופר נולן ("ממנטו" הוא סרט שלא דומה לאף סרט אחר שראיתי אי פעם). ההפתעה הגדולה באמת בסרט הוא הית' לדגר. תמיד ידעתי שיש לו פוטנציאל להיות כוכב, אבל מה שהוא עשה עם הג'וקר זה משחק ברמה אחרת לגמרי. כמה חבל שהטמבל הרג את עצמו בגיל כל כך צעיר, כשכל עתידו לפניו.

כאן יש מאמר שמתאר יפה את הבעיה המובנית בז'נר של סרטי גיבורי העל. אפרופו אלו (וויל סמית' לעיל) גם "הנקוק" הוא סרט יוצא דופן ונחמד מאוד.

בסדר.

יולי 23, 2008

בשלב זה אני לא אכה את נושא הפנסיות/משכורות לחברי כנסת למוות (לא כי אני לא רוצה, אלא כי יש עוד דברים שצריך לעשות), ונדבר על מקרה עזמי בשארה לגופו. אז כמינרכיסטית, אני אניח שלא מדובר בח"כ, אלא בקצין בצה"ל (שהמשכורת/פנסיה שלו מקובלת עלי עקרונית), שחשוד בריגול לטובת גורם עויין, ושברח מן הארץ לפני שעמד למשפט. אפשר להמשיך את הדיון מנקודה זו.