Archive for the ‘כלכלה וכספים’ Category

אין לי מילים. Words fail

יוני 3, 2008

קיצונים איסלמיים יוכלו להימנע מהעמדה לדין, ובמקום כך לקבל טיפול ויעוץ, לפי התכניות החדשות של הממשלה [הבריטית] של "היפוך הקצנה" לקנאים דתיים.

המשרד [הבריטי] לביטחון פנים עומד להודיע על 12.5 מיליון פאונד נוספים לתמיכה ביוזמות חדשות כדי לנסות ולעצור את התפשטות הקנאות.

המרכיב המרכזי בתכנית החדשה של המשרד לביטחון פנים הוא תכנית "הפוך ההקצנה" הלאומית שתשכנע את המומרים לתורות אלימות וקיצוניות לשנות את דעותיהם….

….תכנית כוללת הצעה שמועצות מקומיות ימפו את הדתות באזוריהן, יבדקו ויתעדו את האמונות והכתות של תושבי המקום.

——————

Just follow the link (hat tip to Jonathan).

כשהרוח פוגשת את החומר.

מאי 30, 2008

אני אוהבת את הסיפור הזה מכמה סיבות. אני אוהבת את העובדה שהתזמורת החשובה ביותר בארץ, (ומן החשובות בעולם) נעזרת בתורמים פרטיים. אני מקווה שחלקו של משלם המסים בתקציב התזמורת (והתרבות בכלל) יירד בהדרגה לאפס (אני יוצאת מתוך הנחה שזה עדיין לא קרה – תקנו אותי אם אני טועה), ושהתזמורת תתקיים מתרומות וממכירת כרטיסים ומנויים.

אני אוהבת את העובדה שהתורמים העשירים לא מתביישים בעושרם, ולא מסתירים, ואף מפרסמים את העובדה שהם תורמים לתרבות או כל מטרה חשובה אחרת.

אני גם אוהבת את העובדה שכאשר תורם כזה עובר את גבול הטעם הטוב, ומתייחס למטרה החשובה למענה הוא תורם כסתם עוד דרך לפרסם את עצמו ואת עסקיו, הקהל לא מתבייש להביע את דעתו בקול רם ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים. יחד עם זאת, אסור שהלקוחות של התזמורת – הקהל – ישכחו שבעל המאה הוא בעל הדעה, ושהם תמיד צריכים להיות מוכנים לאפשרות שיצטרכו לשלם מחיר מלא עבור התענוג.

שמרנות בלי רחמנות?

מאי 29, 2008

למי שזקוק, להלן תרגום המובאה מתוך דבריו של האקבי:

רפובליקאים צריכים להיות רפובליקאים. האיום הגדול ביותר על הרפובליקניזם הקלאסי הוא לא ליברליזם; זה אותו הסוג החדש של ליברטריאניזם, שהוא ליברליזם חברתי, ושמרנות כלכלית, אבל זוהי שמרנות כלכלית חסרת לב, בלתי רגישה, חסרת נשמה, כי היא אומרת: "תראו, אנחנו רוצים לצמצם מסים, ולסלק ממשלה. אם זה אומר שזקנים לא יקבלו את התרופות שלהם, שיהיה. אם זה אומר שילדים קטנים ישארו ללא השכלה ושרותי בריאות, שיהיה". נו, זהו אולי מסר כלכלי-שמרני טהור, אבל זהו אינו מסר אמריקאי. זה לא יילך. אנשים לא יקנו את זה,כי אנחנו לא אומה כזאת. זהו לא רפובליקניזם היסטורי. רפובליקניזם היסטורי לא שונא ממשלה, רק שהיא צריכה להיות מצומצמת ככל האפשר. אבל הם גם מבינים שעבור ממשלה צריך לשלם.

האקבי מתקיף איש קש. כמובן שיש אנשים חסרי לב גם בין הליברטריאנים, בדיוק כמו שיש כאלו גם בין הליברלים, השמרנים, נהגי מוניות, וחוקרי חיי המין של הדבורים. אבל להציג אנשים חסרי לב שמוכנים לזנוח ילדים, זקנים וחולים כאיזשהו זרם אידאולוגי בתנועה הליברטריאנית זו דמגוגיה זולה. סיסמאות כאלו יכולות להמכר במקום כמו ישראל, בה אין מסורת ליברלית קלאסית (או כל מסורת ארוכת טווח מספקי כדי להשען עליה). בארה"ב "מדינת הרווחה" היא תופעה חדשה מאד יחסית להיסטוריה הארוכה של חרות, יזמה פרטית ובעיקר של סגולה אזרחית, ששורשיה נטועים במאות רבות של תרבות כזו באנגליה. האקבי מתעלם מהיסטוריה התרבותית והפוליטית של האומה שלו, ופונה לבורות, תעבת בצע וצרות עין של מאזיניו. לצערי, גישה זו בד"כ מוכיחה את עצמה כיעילה מאד.

מה שרואים משם. Perspective

מאי 27, 2008

שמחתי להיענות להזמנתה של אליסה ולתרום פוסטים קצרים בעברית בבלוג הזה, בנוסף לבלוג האישי שלי. אני חי בעשר השנים האחרונות בארה"ב ומטבע הדברים אכתוב על הדברים כמו שהם נראים לתושב פרברים בצפון מזרח ארה"ב. אני מקווה שזוית הראיה הזו תהווה תוספת מבורכת.

כפתיח אני ממליץ על הסרטון הבא שהפיק ארגון אפריקאי בשם African Liberty על הסיבות לרעב באפריקה. הסרטון מפאת קוצרו נוטה למעט דוגמטיות ולשטחיות, אבל האמירות החזקות מפיהם של בעלי העניין הופכות את הצפיה למעניינת ביותר.

Rogel brings a video by African Liberty, that explains the major reasons for the food shortages in Africa – worth watching.

כמה ראש צריכה הממשלה, וכמה ממשלה צריך הראש? Shock and horror, the basket is dropped.

מאי 25, 2008

האם אולמרט אשם בלקיחת שוחד? האם מתנהל נגדו מצוד ממניעים זרים, פוליטיים או אחרים? (שתי האפשרויות לא בהכרח מבטלות אחת את השניה). האם המשאים והמתנים עם אויבינו מונעים גם הם משיקולים זרים, אם כי מסוג אחר (כמו חקירה פלילית נגד ראש הממשלה)? האם ההתעסקות הבלתי נמנעת של אולמרט בחקירה נגדו גוזלת את זמנו ואת כוחותיו הנפשיים והפיזיים עד כדי הזנחה של ענייני המדינה הרבים והחשובים עליהם הוא מופקד?

השאלות לעיל, חוץ מהאחרונה, הן שאלות חשובות, אך לא רלוונטיות לשאלה שבכותרת. הנטייה לשחיתות היא חלק מן הטבע האנושי, ועוד יותר מכך מן הטבע של הפוליטיקאי. אחד מן הגורמים המושכים ביותר את בני האדם לפוליטיקה הוא כח, ולכח יש נטיה להשחית. (התנהלות מתוך שקולים זרים למען הישרדות פוליטית, הוא הצד השני של אותו המטבע). מדינה בה יש מערכת אכיפת חוק יעילה ושוויונית, ערוכה לריסון תופעות שליליות, אם כי טבעיות אלו. דומה הדבר לתחנת כח בה המסננים שלפני ארובות הפליטה לא מתפקדים כראוי, והיא פולטת עשן רעיל ומשחית לאוויר שאנו נושמים. מערכת אכיפת החוק מופקדת על מציאת התקלה כדי לאפשר את תיקונה. לשם כך, היא מאיטה את פעולת תחנת הכח עד כדי השבתה. אבל מה קורה כשתחנת כח דמיונית זו היא היחידה שמספקת חשמל לכל המדינה?

קורא ערני יבחין כי השאלה שבכותרת אינה "האם צריך ראש ממשלה", או "האם בכלל צריך ממשלה", וזה לא במקרה. השאלה הראשונה ראויה למחשבה, אך היא טכנית בעיקרה. השאלה האמתית היא השניה, והתשובה לה היא: "לא בעולם אוטופי, בו אין ממשלות ומדינות, ובו זאב גר עם כבש". בעולם בו אנחנו חיים (גם מחוץ לשכונתנו הלא אהובה), יש לממשלה תפקיד לגיטימי בארגון אזרחיה והמשאבים העומדים לרשותם לצורך הגנה מפני איומים פיזיים מבחוץ ומפנים. אבל האם יש לממשלה גם תפקיד לגיטימי מעבר לנושאים צרים אלו? זו שאלה עקרונית וערכית, אבל אני עוסקת כאן רק בהיבט המעשי שלה.

אם נגדיל את מספר תחנות הכח, עדיין יקרו בהן תקלות, מסננים יתקלקלו, ועשן שחור ומשחית ייפלט לאוויר. עדיין מערכת אכיפת החוק תצטרך להשבית כדי לתקן, אבל הנזק מההשבתה יהיה הרבה יותר קטן ונקודתי. אם נפריט את רוב תחנות הכח האלו (והפרטה שנתונה לרגולציה ממשלתית איננה הפרטה), ונשאיר רק שתיים או שלש שיספקו חשמל למערכת בטחון החוץ והפנים, לא רק שנצמצם את המשאבים הדרושים להפעלה בימים כתיקונם, אלא גם נצמצם את כמות העניינים החשובים שיישארו ללא טיפול נאות בזמן החלפת ה"מסננים המושחתים".

ואם מישהו יחשוב שמאמר זה מדבר על הפרטה ודה-רגולציה של משק החשמל בישראל, גם בכך דיינו.

——————

Ehud Olmert is under investigation for bribe taking. Many here are rightly concerned that, regardless of the validity of the allegations against him, being preoccupied with the investigation makes it very difficult, if not impossible , for him to continue to effectively attend to the numerous issues that are within the purview of the government in general, and the PM in particular. (Not that the government is, or even can be, very effective at anything even when its members are not preoccupied with criminal investigations). Somehow, though, I am yet to hear anyone question the actual wisdom of putting so many of our eggs in the one shaky basket that is a government comprised of politicians. Very few humans are immune to corruption, and politicians are much less so, being in possession of power, the most corrupting asset of them all. We all know this, and yet we keep insisting on giving them more and more power, thus increasing the number of opportunities for them to become corrupt, and increasing the scope and depth of corruption in any particular case. Isn't it time we began taking care of our own business, instead of trusting almost all of our collective business to a few "superhumans"? I am not holding my breath.

עסקים כרגיל. Business as usual

מאי 18, 2008

אבי מציין בצדק שמי שרוצה לעשות עסקים במדינה רגולטורית כמו ישראל, אין לו ברירה אלא לעשות עסקים עם המדינה. מצדו של איש העסקים אלו הן עסקאות כמו כל עסקה אחרת: הוא מוכר מוצר (למדינה, במקרה זה), ומקבל תמורתו כסף. אבל מה עם הצד השני? הצד השני הוא הפוליטיקאי. המוצר שהוא מקבל נקרא 'רווח פוליטי'. אבל, להבדיל מרובנו כשאנחנו קונים מוצר כלשהו, הפוליטיקאי לא משלם עבור המוצר בכספו שלו.

——————

In a regulatory state (which is to say almost any state in existence today), if one wants to do business, he has no choice but to do business with the state. From the businessman's point of view, this is largely business as usual: he sells a product (to the state, in this case), and receives money in return. What about the other side, the politician? He buys political influence, but unlike regular people buying regular products, he pays for it with other people's money.

עודף כסף בקופה.

מאי 9, 2008

האם קרה לכם שקראתם כותרת בעיתון או באתר אינטרנט והתעורר בכם כעס רב כל כך, עד שהרגשתם את זרימת האדרנלין בדמכם, וחשתם דחף עז לקום ולעשות מעשה?

כותב ALC. הוא מתייחס לידיעה הבאה:

על פי בקשת משרד האוצר, יזכו לשכותיהם של השרים ללא תיק ושל ראשי הממשלה לשעבר לתוספת תקציבית של 2 מיליון שקל מתוך עודפי תקציב משרד ראש הממשלה מ-2007 ל-2008. אפילו מקומו של המשרד לעניינים אסטרטגיים לא נפקד, והוא יזכה לתוספת של יותר מ-9 מיליון שקל, אף על פי שהוא מצוי בתהליכי סגירה. רובי ריבלין: "השבת 75 מיליון שקל לסל התרופות קודמת לדאגה לנושאים אלו"

ALC מחתים על עצומה ברוח דבריו של ריבלין – אני חתמתי, תוך התלבטות ורגשות מעורבים, (למרות שלבי עם ALC, ויפה שיש אנשים שלא אדישים לאוולות שסביבנו).

קודם כל, בעיני כל השרים ומשרדיהם, ולא רק אלו בלי תיק (מה יש להם במקום תיק, שקית ניילון?) הם מיותרים לחלוטין, להוציא אולי רה"מ, שר בטחון, שר לבטחון פנים, ושר משפטים. כך שכל כסף שלא הלך לאותם שרים ומשרדים, הוא בעיני כאותו כסף שלא הושם במדורת ל"ג בעומר המתרגשת ובאה עלינו לטובה בקרוב. אך מצד שני, אני גם לא חושבת שמתפקידה של המדינה לדאוג לבריאותם של אזרחיה (אם כי היא תתרום רבות לבריאותם הפיזית והנפשית אם תרד מגבם וצווריהם, ותניח להם לנפשם לחיות את חייהם כראות עינהם). באופן אידאלי, הייתי מעדיפה שהכסף הזה יוחזר למשלמי המסים, כדי שיוכלו לרכוש בו תרופות לעצמם, או לתרום אותו לאחרים שיקנו תרופות לעצמם. באופן עוד יותר אידאלי, הייתי מעדיפה שהכסף הזה לא היה נלקח מן האזרחים מלכתחילה. כך היו יכולים להשקיעו כדי שיניב עוד כסף, וכך היו קונים תרופות גם לעצמם, גם תורמים לאלו שפחות חזקים בהשקעות, ואולי גם היה נשאר קצת לגרעינים בשבת. אבל היות שכל חיינו אנחנו צריכים להחליט החלטות במצבים לא אידאליים, החלטתי לבחור ברע במיעוטו, למרות שברור לי שגם אם העצומה תשיג את יעדה, ההישג יהיה רק לכאורה, ובמציאות מעט מאד מאותו הסכום יגיע לכיסם של חולים שבאמת זקוקים לו.

מזל שעוד לא אכלתי…

אפריל 29, 2008
אני מקשיבה לח"כ שרוני אצל רזי ברקאי, ואני תוהה האם לפחות חלק מאותם צעירים אידאליסטיים ששמו אותו בכנסת מקשיבים גם הם, והאם יש סכוי כלשהו שהם לומדים מכך לקח לגבי ביטויו של הקולקטיביזם בפוליטיקה.

כל התורה על רגל האחת. That's all there's to it.

אפריל 28, 2008

אין לי עניין בפשוט הממשל או ביעולו, כי כוונתי היא לצמצם את היקפו. מטרתי אינה לקדם רווחה, כי אני מציע להרחיב את החרות. מטרתי היא לא להעביר חוקים, אלא לבטלם.היא איננה לחנוך תכניות חדשות, אלא לבטל את הישנות שמחללות את החוקה, או שכשלו בהשגת יעדיהן, או שכופות על בני האדם נטל כספי לא מוצדק. אני לא אנסה לגלות האם יש 'צורך' בחקיקה לפני שקבעתי האם היא מותרת בהתאם לחוקה.ואם אחר כך אותקף על הזנחת ה'אינטרסים' של בוחרי, אענה כי נודע לי שהאינטרס העקרי שלהם הוא חרות, ושאני עושה כמיטב יכלתי למטרה זו.

ברי גולדווטר (תודה לג'ונתן)

– – – – – – –

I have little interest in streamlining government or in making it more efficient, for I mean to reduce its size. I do not undertake to promote welfare, for I propose to extend freedom. My aim is not to pass laws, but to repeal them. It is not to inaugurate new programs, but to cancel old ones that do violence to the Constitution, or that have failed in their purpose, or that impose on the people an unwarranted financial burden. I will not attempt to discover whether legislation is 'needed' before I have first determined whether it is constitutionally permissible. And if I should later be attacked for neglecting my constituents' 'interests', I shall reply that I was informed their main interest is liberty and that in that cause I am doing the very best I can.

– Barry Goldwater (Hat tip to Jonathan).

יש תמורה בעד האגרה!

אפריל 25, 2008

רותם סלע שלח בדוא"ל את הפנינה הזאת. הערה לרם גלבוע: יש סיבה לכך שאתה כותב במוסף של גברים (רמז: הבעיה היא לא אותה שמלה, אלא רק אם היא נקנתה יותר בזול!)