Archive for the ‘סופרנאני’ Category

ועוד הצעה אופרטיבית (או לא כל כך).

אוגוסט 12, 2008

אתם יודעים מה השלב ההגיוני הבא, אחרי שנפתר מכל החפצים החדים שיכולים לשמש כנשק? לפי דעתי זו תהיה השמת אזיקים על ידיהם של כל האזרחים. הרי ברור שידיים הן כלי נשק מסוכן ביותר. הן יכולות לשמש לחניקה, שיכולה לגרום למוות. ובמקרים פחות חמורים, הן יכולות לשמש למתן סתירות על ימין ועל שמאל. אמנם סתירה היא לרוב פעולה שאינה קטלנית, אבל הפגיעה שהיא יכולה לגרום להערכה העצמית של הקרבן היא עצומה. זה גרוע כמעט כמו לקרוא למישהו 'מרוקאי'.

והרי ברור שאחרי שנפתר מכל הסכינים, המזלגות ושאר מריעין בישין, ישטוף אותנו גל פתאומי של חניקות קטלניות, שיחליף את גל דקירות הסכין ששוטף אותנו עכשיו, (שהחליף את גל היריות לכל עבר, יום ביומו, שלא שטף אותנו אף פעם). ראו הוזהרתם.

(תודה לשלמה על הקישור הראשון).

תעצרו…

יולי 23, 2008

אני רוצה להתייחס לסיפור הזה (קישור ממשה) כאילו כל מה שמספרים על רונן סורוקה אינו נכון. כאילו לא היה פסיכופת אלים שאין מקומו בשום ארגון אנושי, קל וחומר לא במשטרה, ארגון שאמור להלחם בפסיכופתים אלימים. אחרי הכל, למדנו כבר מזמן שאסור להאמין לכל מה שאנחנו קוראים בעיתון*. מצד שני, לתוך כל ארגון אנושי לפעמים מסתנן תפוח רקוב, ומשטרה אינה חסינה מפני זה, ואולי אפילו מועדת לזה, בגלל היותה ארגון כוחני מעצם הגדרתה. אז אני מתעלמת מן האפשרות המאוד סבירה שמדובר פה בעוד תפוח מאד רקוב (ובצורה רקובה לא פחות בה המשטרה מטפלת בתפוחים כאלו), ומניחה לצורך העניין שמדובר פה בשוטר אידאליסטי ונמרץ, השש לטהר את מדינתנו מנגע הסמים שפשט בה. זה לכאורה הופך את מותו של שמעון דהן לתאונה. תאונה טרגית, שלא רק שקטעה את חייו של איש צעיר, אלא הרסה גם את חיי משפחתו. או ייתכן שלא זה דווקא מה שהופך את מותו לתאונה, כי גם אם סורוקה הוא אכן פסיכופת אלים כפי שמצטייר מהכתבה, עדיין בכלל לא בטוח שכוונתו היתה להרוג את דהן, ולא סתם להתעלל בו. אם כך, זו תאונה בכל מקרה. האמנם?

קחו את הפיגועים של הטרקטורים. נניח שבפעם הבאה ששוטר (או אזרח חמוש) יראה דחפור ענק שנהגו הערבי מתנהג מוזר, הוא יחשוב שהלה עומד לבצע פיגוע חיקוי, יזנק עליו ויהרוג אותו, ולאחר המעשה יתברר שהוא טעה, ושנהג הדחפור בכלל לא היה מחבל. שיפוט לקוי, אצבע קלה מדי על ההדק? ייתכן מאד, אבל המטרה היתה להציל חיים של חפים מפשע שהיו נפגעים אם אכן הנהג היה מחבל, ואחרי הכל איך אפשר היה לדעת שאינו כזה? תאונה טרגית לכל הדעות, אבל עדיין תאונה.

האם כך במקרה שלפנינו? אדם שאין שום סיבה לחשוב שהוא מהווה סיכון לחייהם של סובבים אותו, נעצר בחשד של החזקת אבקה לבנה, שמופקת מעלים של צמח שמגדלים אותו בארצות מסוימות. צריכתו גורמת למשתמש להרגיש טוב יותר ממה שהוא אולי מרגיש בלעדיה. בצריכת אבקה זו יש גם סיכונים חמורים למשתמש, אם כי לא בטוח שסיכונים אלו עולים על הסיכון שבהתקלות בשוטר נמרץ ואידאליסט כדוגמתו של סורוקה. (לא בטוח גם שסיכונים אלו עולים, למשל, על הנהיגה בכבישי הארץ, פעילות שרובינו חוטאים בה, ושהמנוח לא נמנע ממנה באופן ברור, כפי שניתן להסיק מהעובדה שהשוטר עצר אותו בזמן שישב במכוניתו לצד אחד הצמתים הסואנים ביותר בארץ). אותו שוטר נמרץ ואידאליסט נשלח ע"י המדינה (=על ידינו?), כי המדינה (=אנחנו?) החליטה שהיא צריכה להגן עלינו בפני סיכון מסוים זה מפני עצמנו בכל מחיר: במחיר כספינו, במחיר חירותינו, אפילו במחיר חיינו. האם זה עדיין משאיר את מותו של דהן בגדר תאונה? ייתכן. האם זו עדיין היתה תאונה אם דהן "רק" היה נפצע תוך כדי המאבק עם השוטר? האם אז בכלל היינו שומעים על המקרה?

*עדכון: מישהי שאני מכירה, ושיודעת על מה היא מדברת אומרת שרונן סורוקה הוא אדם שונה לגמרי מאותו מטורף אלים שמתואר בכתבה ב"הארץ" לעיל. אז יש עוד קרבן בסיפור הזה, הפעם מישהו שכנראה נעשה לו רצח אופי. וזו לא סתם מטבע לשון: רצח אופי הוא דבר ממשי ומוחשי מאד לקרבן. איך שאני לא מסתכלת על כל הסיפור הזה, הוא עושה לי בחילה.

מי צריך את הממשלה המשרד הממשלתי הזה? (או פוסט שמדבר על כל מיני "איזמים", אבל רק בהתחלה).

יולי 22, 2008

הכותרת נראית כפי שהיא נראית כדי שאף אחד לא יבהל ויחשוב שיש לו עסק עם אנרכיסטית, כי אני לא. הבעיה עם האנרכיזם שלמרות שהוא (בשונה מקומוניזם, למשל) מקובל עלי לגמרי מבחינה מוסרית, הוא אינו ישים במציאות (הפעם בדומה לקומוניזם). הבעיה עם המינרכיזם (שאליו אני נוטה), היא שהוא אמנם מאפשר ממשלה מינימלית, אבל טבען של ממשלות הוא לא להשאר מינימליות. ההיפך, טבען של הממשלות הוא לגדול ולהתרחב, (ולזלול), ולהשתלט על כל חלקה אפשרית בחיי האזרחים. החכמה היא, אם כן, לא רק לצמצם את גדלה של הממשלה, אלא לבנות מערכת שלא מאפשרת לה לגדול מעבר למילוי תפקידה ההכרחי, קרי הגנה פיזית על אזרחים ורכושם (דבר שאותו היא, כמו דברים רבים אחרים שהיא לא אמורה לעשות, עושה במידת הצלחה מאד מפוקפקת).

אני לא יודעת איך עושים זאת. גדולים וחכמים ממני ניסו, אך הצליחו רק באופן חלקי, ומה שעוד יותר גרוע, זמני. מדי פעם אני קוראת על רעיונות מעניינים שמטרתם לתקן את המעוות, אבל בכולן ניתן למצוא טעם לפגם, מסיבות שונות, אבל בעיקר בגלל שהן מפספסות נתון אחד בסיסי בטבע האנושי. נתון זה אפשר לסכם בקצרה כך: בני האדם מוכנים למכור את חרותם בעבור נזיד עדשים (ממשי או כזה שרק בבחינת הבטחה). העובדה שאם וויתור על חרותם הם נפתרים מן האחריות הכבדה למדי על חייהם היא בבחינת בונוס.

טוב,אז כנראה שלא נצליח להפטר ממשרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרד החינוך. אבל אולי אפשר לפחות להפתר ממשרד הספורט והתרבות? לא? אז אולי מרשות השידור? טוב, אז לפחות מאגרת הטלויזיה? או לפחות אולי לא להשתמש בכספינו כדי לאיים עלינו שאם לא נשלם עבור ערוץ 1 שממילא אינינו צופים בו, נאלץ לשלם בנוסף גם קנסות וריבית?

תעצרו את העולם, אני רוצה…Stop the world, I want to

יולי 18, 2008

נראה שאנגליה נמצאת תחת מתקפה של דקירות סכינים. הפתרון הגאוני שמציעים אלו שלהם כל הפתרונים? איך לא חשבו על זה קודם!:

ברוב הדקירות הקטלניות מעורב כלי נשק קל להשגה: סכין מטבח. האם הפסקת מכירות של להבים ארוכים עם קצוות חדים תעזור להציל חיים?…

…ההצעה באה משלשה מומחי חירום רפואי, והיא פשוטה: להפתר מהקצוות החדים של סכיני המטבח הארוכים יותר…

…במאמרם המקורי הרופאים טוענים שאת רוב המאכלים ניתן להכין תוך שימוש בשילוב של סכין עם קצה "קהה, מעוגל", ואחר, שהוא, למרות היותו חד, קצר דיו (פחות מ-5 ס"מ), מה שגורם לו להיות פחות קטלני אם משתמשים בו כנשק.

שף טלויזיוני אנתוני תומפסון מסכים, ומציין שבמזרח הרחוק לעיתים רחוקות מאד משתמשים בסכינים בעלי קצה חד, וש"לבישול יום-יומי, סכין בעלת קצה מרובע או קהה זה בסדר" [שלא נדבר על זה שסושי זה יותר בריא מסטייקים!].

תגובה מקובלת היא שפציעה באמצעות סכין כבר אינה חוקית [באמת???!!!], ושעדיף שמאמצי הממשלה יופנו לאכיפת חוקים קיימים [מי הפאשיסט שהעז לומר זאת???!!!]

——————

Just read the damn thing. (H/T to Nick).

תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת. Stop the world, I want to get off

יולי 5, 2008

נאסרה מכירת משלוח של פירות קיווי ע"י סיטונאי, כי חוקי האחוד האירופי קבעו שהם קטנים מדי. טים דאון, סוחר בשוק במשך 25 שנה, אמר שהוא לא הורשה אפילו לתת את 5000 הפירות חינם, כל אחד בגודל של ביצה קטנה, ובמשקל של 60 גר'. מר דאון אמר שהעסק המשפחתי שלו יפסיד כמה מאות ליש"ט במכירות בגלל האיסור.

"אלו שטויות ביורוקרטיות, הם לגמרי ראויים לאכילה", אמר מר דאון בדוכנו במרכז סיטונאי לפירות בבריסטול. פקחים ממשרד החקלאות הבריטי עשו בדיקה אקראית בדוכנו, ומצאו שמספר הקיווים שלו שקלו 58 גר', 4 גר' מתחת למשקל המינימום הדרוש של 62 גר'. מר דאון אמר ש-4 גר' שקולים לכמילימטר אחד בקוטר הפרי. הוא אמר: "הם (הפקחים) נברו בכמות גדולה של המלאי שלי, תוך שימוש במאזניים קטנים משלהם. הפירות האלו יתבזבזו, עכשיו כשכולנו מרגישים את הלחץ של עלית המחירים". הוא אמר שיהיה גם מחיר סביבתי ללקיחת הפירות לאתר אשפה. מר דאון אמר שהחוק לא מאפשר לו לתת את הפירות בחינם לבית ספר או בית מחסה, והיה מעמיד אותו בפני קנס של כמה אלפי ליש"ט אם היה עושה כן.

ברי סטדמן, ראש מחלקת הפקוח במשרד החקלאות, אמר שהמשלוח לא עמד בתקנים מינימליים של פירות ברי מכירה, בניגוד לכללי הדרוג של האחוד האירופי. החלטת הפקח עולה בקנה אחד עם נכונות משרד החקלאות להגן על צרכנים, שצריכים להיות בטוחים שהפירות שהם קונים הם מאיכות הנכונה", הוא אמר. תפקיד משרד החקלאות הוא לעבוד עם סוחרים במתן יעוץ וסיוע, כדי להבטיח שזה יקרה, ולעזור לסוחרים לנהל את עסקיהם במסגרת החוק. משרד החקלאות אמר שלמר דאון נתנו מספר אפשרויות, ביניהן לשלוח את הפירות חזרה ליבואן.

הועד האירופי אמר לאחרונה שהוא רוצה להחליש את התקנות שמנעו פירות וירקות מעוותים או קטני משקל מלעמוד למכירה. בעבר הכללים אסרו מלפפונים עקומים, בננות ישרות, וגזרים דקים.

"הפקחים מבקרים אצלנו באופן אקראי, אולי פעמיים או שלש בחודש, ובוחרים פריטים לבדיקה באופן אקראי", אמר מר דאון. הבדיקה האחרונה התקיימה בעקבות הודעת הועד האירופי שהתקנות עוברות שנויים. היו לנו פריטים רבים שנדחו במשך השנים, אבל זה, מכל מני סיבות, השטותי ביותר".

——————

Read the report, and try to decide whether to laugh or weep.

You know what they can do with that cigar.

יוני 17, 2008

אני לא מעשנת, לא עישנתי אף פעם, ולא סובלת ריח של עישון. אבל יותר ויותר מתחשק לי להתחיל לעשן רק כדי לעשות דווקא לכל הנאניס (מהי צורת זכר של "אומנת"?) המתחסדים, שיודעים כל כך טוב מה טוב בשבלינו, גם אם בכלל לא שאלנו לדעתם. הזעקה האחרונה באה מהתאחדות הרופאים האמריקאים, שזועמים על כך שבסרט גבור-על החדש, "הענק הירוק", הרשע הראשי מעשן סגרים בשרשרת. הכתב של NYT מניח ש:

כנראה שהתאחדות הרופאים חוששת שילדים שמזדהים עם הגנרל העריץ – שרוצה לחסל את הענק הירוק, אותו משחק אדוורד נורטון – עלולים להתפתות ולאמץ את ההרגל.

אכן. לא שקלתי בכלל לבזבז את כספי על הסרט הזה, אבל עכשיו אני שוקלת מחדש. מאיפה באים כל הפסיכים האלה?

——————

I have never smoked in my life, and I think that it is a nasty habit. I also didn't even consider spending my money on any of the "Hulk" movies. These idiots make me reconsider both.

עוד חוק נולד בישראל.

יוני 16, 2008

הנה לכם דוגמה קלסית איך הפוליטיקאים מנסים לפתור בעיה שנוצרה בגלל עודף רגולציה באמצעות עוד רגולציה – ובכך, מן הסתם, גורמים להחרפת הבעיה:

מליאת הכנסת אישרה הערב פה אחד בקריאה שלישית את הצעת 'חוק הטכנאים' של חברי הכנסת גלעד ארדן ודוד טל, להגבלת זמן המתנה לטכנאי בגין איחור בלתי סביר.

על פי ההצעה, כאשר טכנאי לא הגיע בזמן לתת שירות ואיחר איחור בלתי סביר, תחויב החברה לתת פיצוי כספי של מאות שקלים ללקוח שנאלץ להמתין. ההצעה כוללת שירות למוצרים הנמצאים בתקופת האחריות על פי חוק וכן נותני שירות כמו ספקי הכבלים,לווין, אינטרנט וכדומה.

החוק הזה הופך כניסה אפשרית של מתחרים חדשים לאותם שווקים (כמו, למשל, 'מוצרים הנמצאים בתקופת אחריות על פי החוק, כלומר מכשירי חשמל ביתיים), שהיא קשה ביותר גם כיום, לעוד יותר קשה, ובכך מונעת מן הצרכן לרכוש מוצרים בתנאים יותר טובים מן הקיים, גם מבחינת המחיר, וגם מבחינת תנאי שרות.

שחקן חדש בשוק חייב שיהיה לו יתרון על השחקנים הקיימים, כדי שיוכל למשוך אליו חלק מן הלקוחות שקיימים בשוק. הדרך ההגיונית ביותר לעשות זאת היא להציע את המוצרים במחיר יותר נמוך מן המקובל בשוק. דבר זה הוא לא פשוט בכלל, כי השחקנים הגדולים בשוק (ובמציאות הקיימת כרגע רוב השחקנים הם גדולים, ולא בכדי) יכולים להשיג מחירים זולים במיוחד מהספקים שלהם בגלל היותם גדולים, כלומר הם קונים כמויות גדולות בבת אחת במחיר סיטונאי. שחקנים קטנים לא יכולים לקבל מן הספקים מחירים נמוכים אלו, לכן כדי בכל זאת להציע מחיר אטרקטיבי ללקוחות פוטנציאליים, הם חייבים לקצץ בהוצאות אחרות, כמו למשל במספר הטכנאים שהם יכולים להחזיק בכל זמן נתון כדי לתת שרותי אחריות על פי חוק, שלא נדבר על ההוצאה שכרוכה בעצם מתן שרות כמתחייב באחריות.

בתור לקוחה, ישנם מוצרים רבים שהייתי מוכנה לרכוש גם ללא אחריות, בתנאי שהמחיר שלהם מספיק נמוך. אחריות על פי חוק לא מאפשרת לי לעשות זאת. החוק החדש מחמיר את המצב הזה עוד יותר, בכך שהשחקן החדש הפוטנציאלי לא רק צריך לספק מחירים נמוכים מן השחקנים הקיימים, (כאשר הוא כזכור קונה את אותם המוצרים יותר ביוקר), לא רק שהוא צריך לעמוד בהוצאה נוספת של מתן שרות כמתחייב באחריות, אלא שעכשיו הוא גם צריך להחזיק צי של טכנאים באופן קבוע כדי שאלו יוכלו להגיע בזמן לכל דורש שרות כמתחייב מאותה אחריות. אם לא יעמוד בתנאי זה, יצטרך לשלם מאות שקלים ללקוחות מכסף שעוד אפילו לא התחיל להרויח. לא מפתיע, איפה, שבכל אותם תחומים שמונה הכתבה (מוצרי חשמל, כבלים ולויין, אינטרנט וכו'), ישנו מספר קטן של שחקנים גדולים בשוק הישראלי. ככל שגדלה הרגולציה, קטן מספר המתחרים, והשחקנים הקיימים מתנפחים על חשבון המתחרים הפוטנציאליים שלא מסוגלים להכנס לשוק. מי המפסיד? הלקוח, עליו הפוליטיקאים מתיימרים להגן.

(תודה לאורי מלמד על הקישור).

מי יגן על הילדים טוב יותר? Who would protect the children better

יוני 13, 2008

המגזין Reason והקומיקאי דרו קרי מריצים פרוייקט משותף בו הם חושפים נושאים שונים מזוית ראיה ליברטריאנית ובשפה שווה לכל נפש. בקטע, המומלץ, הבא דרו קרי בוחן את סוגיית המריחואנה הרפואית לילדים ושואל: מי צריך להחליט מה טובת הילד: ההורה או הפוליטיקאים?

——————

Reason magazine is running for a while a very nice project with Drew Carey. In the latest episode Drew Carey took a look into Medical Marijuana for minors and asks a simple question: who should make the decision what is good for your children?

חוק השרותים או הצד השני של המטבע.

יוני 12, 2008

מסתבר שתחרות ושוק חופשי טובים לא רק לצרכנים, אלא גם לעובדים השכירים. (נכון שהשכירם הם תמיד גם צרכנים, אבל צרכנים הם לא תמיד שכירים. אבל היות שאני מדברת כאן על שלי יחימוביץ', יהיה זה די סביר להניח שצרכנים שהם גם בעלי עסקים, הם לא המגזר שח"כ יחימוביץ' רואה עצמה כמייצגת).

אז נכון שכולם יודעים שתחרות בין עסקים טובה לצרכנים, כי היא מגדילה את מגוון האפשרויות העומדות לבחירתם. מה שלא מזכירים בד"כ, שדבר זה נכון גם לגבי עובדים שכירים. כלומר, ולגופו של העניין שלפנינו: אם, כטענת יחימוביץ' הבוקר אצל רינו צרור, אגד לא מאפשר לנהגיו לעשות הפסקות שרותים במהלך הנסיעות, אזי הנהגים לא ירצו לעבוד באגד, ויעדיפו לעבוד אצל אחד ממתחריו הרבים (והלא קיימים). וכאן נשאלת השאלה המתבקשת: מדוע אין תחרות ראויה לשמה בענף התחבורה הצבורית? התשובה היא, כמו תמיד: רגולציה. מה עושה שלי יחימוביץ? מוסיפה עוד רגולציה. מעניין למה.

השלב הבא: כיתת יורים. Next: firing squad

יוני 4, 2008

אז ככה עובד התהליך: ראשית מחליטים שגובה הדשא בבתים פרטיים היא בעיה שעל העיריה לעסוק בה. ואז, מאחר וההוצאה מכבידה על התקציב עוברים לשלב ב:

בעלי בתים שלא מכסחים את הדשא שלהם בעיר קנטון שבאוהיו יצטרכו לעמוד בעונשים יותר כבדים, כולל אפשרות של ישיבה בבית סהר. ביום שני מועצת העיר העבירה פה אחד חוק שהופכת הפרה שניה של דשא-גבוה לעבירה מדרגה רביעית, החובה בתוכה קנס של עד 250 דולר, ועד 30 ימים בבית סהר.

——————

This is how the process works: Firstly the city decides that the hight of the grass in a private backyard is a public problem. And when the new program of socialized lawn mowing becomes a burden on the budget they are making failing to mow your own lawn a crime:

Homeowners who don't mow their grass in the northeast Ohio city of Canton now face stiffer penalties — including possible jail time.

The city council unanimously passed a law Monday that makes a second high-grass violation a fourth-degree misdemeanor carrying a fine of up to $250 and as many as 30 days in jail.

Unbelievable.