Archive for the ‘פוליטיקה’ Category

אל הבריקדות

מאי 27, 2009

בתוך עמי אינני חי. אני חי בתוך בועה תל אביבית מהודקת מחשבתית ובבועה אינטרנטית מצומצמת עוד יותר. לו היו נערכות הבחירות אך בקרב חברי מכריי והאנשים שאני קורא, אזי חד"ש התנועה הירוקה ומר"צ היו מקימות להן קואליציה רחבה כשעלה ירוק והעבודה נשארות באופוזיציה.  לעיתים רחוקות אני מסכים עם יהונתן קלינגר ,אמיתי סנדי ויוסי גורביץ ,כולם אנשי שמאל מובהקים שמרבית דעותיהם רחוקות משלי (ושלכם, אני משער) כרחוק פידל קסטרו מאיין ראנד. ואף על פי כן,ישנו זמן שבו צריך ללכד שורות.

הצעת החוק שנועד לאסור על ציון "יום הנכבה" היא אסון.

החוק לא יעבור,זה ברור,מדובר בשטיק פופוליסטי,בדיקת גבולות,קריצה להמון.

ולמרות זאת,חייבים למחות.

כפי שכבר אמרה רוזה לוקסמבורג בזמנו: "החירות השמורה לנאמני השלטון והמפלגה איננה חירות. החירות היא תמיד חירותו של זה אשר דעותיו שונות, אחרת החירות מאבדת מערכה כאשר היא הופכת לטובת הנאה."

אם נתחיל להגביל את חופש הדיבור של הערבים,לעצור סטודנטים שמחלקים כרזות ,להתנות זכויות אזרח בסיסיות בהצהרות נאמנות לשלטון,לשתוק כשחייל מצולם יורה ברגלו של עצור ללא סיבה ואז משוחרר ללא עונש.

כמה זמן אתם חושבים שייקח עד שזה יגיע אליכם?

תתנו לממשלה שלכם אצבע,ומהר מאוד תסיימו טרומפלדורים בגולאג.

מה לעשות?  לעשות רעש. רעש אמיתי.

ללכת להפגנות,להתעמת עם שוטרים,לחטוף קצת מכות,לא לתת לתקשורת לפמפם את נרטיב ה"שמאלנים-מנייאקים-אוהבי-ערבים-מתנגדים-לחוק-החדש".

זה לא עניין של שמאל או ימין, זוהי החירות שלנו. ומישהו רוצה לשלוח אנשים עם רובים שיגידו לנו שאסור לנו לחשוב אחרת.

מודעות פרסומת

לשנות את שיטת הממשל בישראל עכשיו.

ספטמבר 24, 2008

הרשימה הנוכחית תחרוג במעט מהעיסוק הרגיל של רשימותיי. אין לה קשר גם לעניינים העיקריים שבהם עוסקות כלל הרשימות בבלוג זה. עם הקוראים הסליחה…

הרשימה תעסוק בעניין החשוב מכולם, יסוד היסודות ועמוד החכמות הנדרש כאן לפני כל היתר והוא – יצירת מערכת שלטונית מתפקדת.

כפי שנוכחנו לדעת ברשימות הקודמות מערכת החינוך בישראל צריכה להשתנות. כידוע לנו, גם תשתיות התחבורה במצב נורא, המשטרה כושלת והצבא על הקרשים. בכל תחום נקרות לפנינו תקלות ומחדלים, וכל הסימנים מצביעים על בעיה מערכתית. לכולנו ברור שהמערכת השלטונית שלנו לא מסוגלת לשפר את המצב; לכל הרוחות – המערכת השלטונית היא זו שהובילה אותנו לחרפה הזו.

האם המערכת הנוכחית יכולה לשנות את כל אלה? האם מערכת שבה ראש הממשלה חייב למנות את אויביו הפוליטיים, ששואפים כל העת להדיחו, לשרים כדי לשלוט יכולה להביא לתיקון המצב? האם מערכת שבה מי שרוצה להיבחר לראשות מפלגת השלטון משתמש בכוחו כשר כדי לגייס תומכים יכולה להתמקד בעיקר ולא בטפל? האם מערכת שבה ח"כ מכהנים כשרים יכולה להיות מאוזנת, לבקר כראוי את תפקוד הממשלה ולא להיכנע לפופוליזם? בוודאי שלא!

כדי שנוכל לקיים מערכת שלטונית שיכולה להוציא אותנו מהבור אליו נקלענו אנו צריכים הפרדה אמתית בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. הנה דוגמא למערכת שעשויה לעשות כן:

א. הבחירות לרשויות השונות תהיינה נפרדות; בראש המדינה יעמוד נשיא שיבחר בבחירות כלליות אחת לתקופה ומשך כהונתו יהיה קבוע. הנשיא יבחר שרים למשרדים השונים (ששמותיהם והגדרות תפקידיהם הבסיסיות יקבעו בחוק יסוד "הממשלה", ולשינוי יdדרש רוב של חברי הכנסת, קרי – לפחות חצי!) והשרים לא יוכלו לכהן כחברי כנסת ואף לא יוכל אדם שנבחר לכנסת לכהן כשר אלא לאחר "תקופת צינון".

ב. חברי הכנסת יבחרו בבחירות אישיות שיערכו אחת לתקופה בשלוש רמות שונות ונפרדות: אזורית, נפתית וארצית. המועמדים יהיו חברי מפלגות רשומות. חבר כנסת שיבחר בבחירות אזוריות יכהן תקופה אחת, חבר כנסת שיבחר בנפתית יכהן שתי תקופות וזה שיבחר בארצית יכהן שלוש תקופות. בכל מערכת בחירות יעמדו לבחירה כל חברי הכנסת ה"אזוריים", מחצית מאלה ה"נפתיים" ושליש מבין ה"ארציים". כך תובטח רציפות; הבחירות האישיות יחסכו מאיתנו הרבה מהשחיתות שאנו רגילים לראות כעת בבחירות התוך-מפלגתיות, ואף יבטיחו היווצרות של גושים מפלגתיים יחד עם ייצוג הוגן לאוכלוסיות שונות. היחס בין מספר חברי הכנסת מהסוגים השונים יקבע בחוק יסוד "הכנסת". לשינוי ההרכב יידרש רוב של חברי הכנסת (קרי-לפחות חצי!). בכנסת יפעלו ועדות שונות שמטרתן בקרה של הליך קבלת ההחלטות של הממשלה. כל וועדה תהיה מקבילה למשרד ממשלתי (קרי-מספרם זהה למספר המשרדים) וחבר כנסת יוכל להיות פעיל בוועדה אחת בלבד. בכל ועדה יהיו חברים חברי כנסת אזוריים, נפתיים וארציים לפי פרופורציית הייצוג שלהם בין חברי הבית. כל ועדה תוכל למנות תת-ועדות מתמחות אד-הוק לפי ראות עיניה.

ג. הנשיא יוכל להטיל וטו על כל החלטה שתעביר הכנסת. כך, אם 10 חברי כנסת חרדים ועוד 5 חברי כנסת ערבים רוצים להעביר חוק שמשמעו הגדלת קצבאות, יוכל הנשיא, לאחר שייוועץ בשריו ויועציו להטיל וטו על החוק. הכנסת תוכל לבטל החלטת וטו של הנשיא רק אם יתמכו בכך לפחות מחצית מחברי הבית.

ד. יוכנס סעיף לחוק יסוד הממשלה שמסביר באילו תנאים וכיצד מדיחים נשיא מכהן. ההדחה תיכנס לתוקף (לאחר שכל התנאים בשלו לכך) רק עם הצבעה של רוב מיוחס של חברי הכנסת (לפחות חצי, ואולי אף יותר מכך).

למי שעוד לא הבין זאת אנו ניצבים בפני תהום – אם מצב החינוך בישראל לא ישתנה אנו נמצא בעוד דור אחד במקום בו נמצאות רומניה ותאילנד היום (ואצ"ל שמשמעות הדברים היא שלא נמצא כלל); אם מערכת הביטחון לא תשתנה, לא נוכל כבר מחר ומחרתיים להתגונן בפני אויבינו וכן הלאה וכן הלאה. השינוי חייב להתרחש עכשיו.

איפה היתה ציפי בקיץ 2006?

ספטמבר 23, 2008

אני לא יודעת, כי לא הייתי כאן, אבל אימשין אומרת שהיא לא נראתה ולא נשמעה, לא כאן ולא בחו"ל – להבדיל מביבי, למשל (נו, מה חדש). רק שציפי היא זו שהיתה שרת חוץ באותה תקופה, לא ביבי. המסקנות האפשריות, לפי אימשין, הן שתיים: או שציפי כולה רושם, ולא הרבה תוכן, או שהיא ידעה שהמלחמה ההיא תהרוס כל פוליטיקאי שאיך שהוא קשור אליה, ולכן ישבה בשקט – במילים אחרות, העדיפה את טובתה הפוליטית על טובת המדינה (שלא נדבר על מילוי תפקידה).

מה שהפריע לי הכי הרבה לגבי לבני עד עכשיו זו העובדה שאני לא יודעת כמעט דבר עליה ועל דעותיה בנושאים שונים, זולת פעילותה למען הסדר מדיני עם הפלסטינאים, שלא הריחה לי ממש טוב לכשעצמה. אימשין נתנה לי עוד סיבה טובה לא לבטוח בציפי לבני.

——————

Imshin has an interesting remark on Tzipi Livni here.

ממש ככה. An astute observation

יוני 19, 2008

היה זה נשיא ארה"ב לשעבר שכאשר נשאל מדוע הוא מינה את מנדהו לתפקיד שר, השיב: "עדיף שישתין מתוך האוהל החוצה, מאשר מבחוץ לתוך האוהל". בישראל השרים יוצאים מן האוהל, פותחים את הרוכסן, עושים את מה שעושים, וחוזרים לתוך האוהל.

ExpatEgghead.

——————

It was a former US President who once, when asked why he appointed someone to the Cabinet replied: "I'd rather have him inside the tent pissing out than outside pissing in."
In Israel , Ministers leave the tent, unzip, let fly then walk back in.

ExpatEgghead.

שאלת תם.

מאי 31, 2008

האם ציפי לבני מנסה לפרק את קדימה, ולאחדה עם מפלגת העבודה?

שאלתי היא: אם היא תצליח, האם מישהו יבחין בהבדל?

כמה ראש צריכה הממשלה, וכמה ממשלה צריך הראש? Shock and horror, the basket is dropped.

מאי 25, 2008

האם אולמרט אשם בלקיחת שוחד? האם מתנהל נגדו מצוד ממניעים זרים, פוליטיים או אחרים? (שתי האפשרויות לא בהכרח מבטלות אחת את השניה). האם המשאים והמתנים עם אויבינו מונעים גם הם משיקולים זרים, אם כי מסוג אחר (כמו חקירה פלילית נגד ראש הממשלה)? האם ההתעסקות הבלתי נמנעת של אולמרט בחקירה נגדו גוזלת את זמנו ואת כוחותיו הנפשיים והפיזיים עד כדי הזנחה של ענייני המדינה הרבים והחשובים עליהם הוא מופקד?

השאלות לעיל, חוץ מהאחרונה, הן שאלות חשובות, אך לא רלוונטיות לשאלה שבכותרת. הנטייה לשחיתות היא חלק מן הטבע האנושי, ועוד יותר מכך מן הטבע של הפוליטיקאי. אחד מן הגורמים המושכים ביותר את בני האדם לפוליטיקה הוא כח, ולכח יש נטיה להשחית. (התנהלות מתוך שקולים זרים למען הישרדות פוליטית, הוא הצד השני של אותו המטבע). מדינה בה יש מערכת אכיפת חוק יעילה ושוויונית, ערוכה לריסון תופעות שליליות, אם כי טבעיות אלו. דומה הדבר לתחנת כח בה המסננים שלפני ארובות הפליטה לא מתפקדים כראוי, והיא פולטת עשן רעיל ומשחית לאוויר שאנו נושמים. מערכת אכיפת החוק מופקדת על מציאת התקלה כדי לאפשר את תיקונה. לשם כך, היא מאיטה את פעולת תחנת הכח עד כדי השבתה. אבל מה קורה כשתחנת כח דמיונית זו היא היחידה שמספקת חשמל לכל המדינה?

קורא ערני יבחין כי השאלה שבכותרת אינה "האם צריך ראש ממשלה", או "האם בכלל צריך ממשלה", וזה לא במקרה. השאלה הראשונה ראויה למחשבה, אך היא טכנית בעיקרה. השאלה האמתית היא השניה, והתשובה לה היא: "לא בעולם אוטופי, בו אין ממשלות ומדינות, ובו זאב גר עם כבש". בעולם בו אנחנו חיים (גם מחוץ לשכונתנו הלא אהובה), יש לממשלה תפקיד לגיטימי בארגון אזרחיה והמשאבים העומדים לרשותם לצורך הגנה מפני איומים פיזיים מבחוץ ומפנים. אבל האם יש לממשלה גם תפקיד לגיטימי מעבר לנושאים צרים אלו? זו שאלה עקרונית וערכית, אבל אני עוסקת כאן רק בהיבט המעשי שלה.

אם נגדיל את מספר תחנות הכח, עדיין יקרו בהן תקלות, מסננים יתקלקלו, ועשן שחור ומשחית ייפלט לאוויר. עדיין מערכת אכיפת החוק תצטרך להשבית כדי לתקן, אבל הנזק מההשבתה יהיה הרבה יותר קטן ונקודתי. אם נפריט את רוב תחנות הכח האלו (והפרטה שנתונה לרגולציה ממשלתית איננה הפרטה), ונשאיר רק שתיים או שלש שיספקו חשמל למערכת בטחון החוץ והפנים, לא רק שנצמצם את המשאבים הדרושים להפעלה בימים כתיקונם, אלא גם נצמצם את כמות העניינים החשובים שיישארו ללא טיפול נאות בזמן החלפת ה"מסננים המושחתים".

ואם מישהו יחשוב שמאמר זה מדבר על הפרטה ודה-רגולציה של משק החשמל בישראל, גם בכך דיינו.

——————

Ehud Olmert is under investigation for bribe taking. Many here are rightly concerned that, regardless of the validity of the allegations against him, being preoccupied with the investigation makes it very difficult, if not impossible , for him to continue to effectively attend to the numerous issues that are within the purview of the government in general, and the PM in particular. (Not that the government is, or even can be, very effective at anything even when its members are not preoccupied with criminal investigations). Somehow, though, I am yet to hear anyone question the actual wisdom of putting so many of our eggs in the one shaky basket that is a government comprised of politicians. Very few humans are immune to corruption, and politicians are much less so, being in possession of power, the most corrupting asset of them all. We all know this, and yet we keep insisting on giving them more and more power, thus increasing the number of opportunities for them to become corrupt, and increasing the scope and depth of corruption in any particular case. Isn't it time we began taking care of our own business, instead of trusting almost all of our collective business to a few "superhumans"? I am not holding my breath.

עסקים כרגיל. Business as usual

מאי 18, 2008

אבי מציין בצדק שמי שרוצה לעשות עסקים במדינה רגולטורית כמו ישראל, אין לו ברירה אלא לעשות עסקים עם המדינה. מצדו של איש העסקים אלו הן עסקאות כמו כל עסקה אחרת: הוא מוכר מוצר (למדינה, במקרה זה), ומקבל תמורתו כסף. אבל מה עם הצד השני? הצד השני הוא הפוליטיקאי. המוצר שהוא מקבל נקרא 'רווח פוליטי'. אבל, להבדיל מרובנו כשאנחנו קונים מוצר כלשהו, הפוליטיקאי לא משלם עבור המוצר בכספו שלו.

——————

In a regulatory state (which is to say almost any state in existence today), if one wants to do business, he has no choice but to do business with the state. From the businessman's point of view, this is largely business as usual: he sells a product (to the state, in this case), and receives money in return. What about the other side, the politician? He buys political influence, but unlike regular people buying regular products, he pays for it with other people's money.

מזל שעוד לא אכלתי…

אפריל 29, 2008
אני מקשיבה לח"כ שרוני אצל רזי ברקאי, ואני תוהה האם לפחות חלק מאותם צעירים אידאליסטיים ששמו אותו בכנסת מקשיבים גם הם, והאם יש סכוי כלשהו שהם לומדים מכך לקח לגבי ביטויו של הקולקטיביזם בפוליטיקה.

אשם כל עוד לא הוכח אחרת?

אפריל 28, 2008

קודם כל, למען הסר ספק מלב הקורא: למרות היותי עולה (ותיקה) מרוסיה, אני חסידה קטנה מאד של אביגדור ליברמן. אני מוכרחה להודות שאני אוהבת את העובדה שהוא לעיתים אומר דברים נכונים שאחרים לא מעזים לאמר, אבל עדיין מבחינתי הוא מעין שעון חצי-מקולקל, שמראה שעה נכונה לא יותר ממספר פעמים ביום. חוץ מזה, האיש סתם לא נחמד בעיני, והחושים שלי בד"כ לא מטעים אותי בתחום הזה.

ולעניינינו: מקטרגיו טוענים שליברמן עצמו מאריך את זמן החקירה נגדו בכך שהוא לא משתף פעולה עם המשטרה, ולא מעמיד לרשותה את כל הראיות והמסמכים אותם היא דורשת לצורך חקירתה. יחד עם זאת, אותם מקטרגים (והמשטרה בראשם) מודים שאין מחובתו החוקית של ליברמן להעמיד את אותן הראיות לרשותה של המשטרה. אז מה יש לנו כאן? למשטרה חסרות ראיות, אבל היא בכל זאת ממשיכה ומאריכה בחקירה, תוך שהיא תולה את המחסור שלה בראיות בחוסר רצונו של הנאשם לספק לה אותן. אתה הבנת את זה ברוך?