אל הבריקדות

בתוך עמי אינני חי. אני חי בתוך בועה תל אביבית מהודקת מחשבתית ובבועה אינטרנטית מצומצמת עוד יותר. לו היו נערכות הבחירות אך בקרב חברי מכריי והאנשים שאני קורא, אזי חד”ש התנועה הירוקה ומר”צ היו מקימות להן קואליציה רחבה כשעלה ירוק והעבודה נשארות באופוזיציה.  לעיתים רחוקות אני מסכים עם יהונתן קלינגר ,אמיתי סנדי ויוסי גורביץ ,כולם אנשי שמאל מובהקים שמרבית דעותיהם רחוקות משלי (ושלכם, אני משער) כרחוק פידל קסטרו מאיין ראנד. ואף על פי כן,ישנו זמן שבו צריך ללכד שורות.

הצעת החוק שנועד לאסור על ציון “יום הנכבה” היא אסון.

החוק לא יעבור,זה ברור,מדובר בשטיק פופוליסטי,בדיקת גבולות,קריצה להמון.

ולמרות זאת,חייבים למחות.

כפי שכבר אמרה רוזה לוקסמבורג בזמנו: “החירות השמורה לנאמני השלטון והמפלגה איננה חירות. החירות היא תמיד חירותו של זה אשר דעותיו שונות, אחרת החירות מאבדת מערכה כאשר היא הופכת לטובת הנאה.”

אם נתחיל להגביל את חופש הדיבור של הערבים,לעצור סטודנטים שמחלקים כרזות ,להתנות זכויות אזרח בסיסיות בהצהרות נאמנות לשלטון,לשתוק כשחייל מצולם יורה ברגלו של עצור ללא סיבה ואז משוחרר ללא עונש.

כמה זמן אתם חושבים שייקח עד שזה יגיע אליכם?

תתנו לממשלה שלכם אצבע,ומהר מאוד תסיימו טרומפלדורים בגולאג.

מה לעשות?  לעשות רעש. רעש אמיתי.

ללכת להפגנות,להתעמת עם שוטרים,לחטוף קצת מכות,לא לתת לתקשורת לפמפם את נרטיב ה”שמאלנים-מנייאקים-אוהבי-ערבים-מתנגדים-לחוק-החדש”.

זה לא עניין של שמאל או ימין, זוהי החירות שלנו. ומישהו רוצה לשלוח אנשים עם רובים שיגידו לנו שאסור לנו לחשוב אחרת.

רפש אקדמי

הנה קישור לרשימה הנ”ל בבלוג שלי.

מאיפה מיידוף קיבל את הרעיון המטורף שלו?

הנה התשובה

Gedankenexperiment

א. תארו לעצמכם שכך לפתע מחליטה ישראל לסיים את מתקפותיה בעזה באופן חד צדדי. בנוסף, ישראל לא מגיבה יותר לשום התגרות, ירי או חטיפה מצד גורמים ברצועת עזה. בנוסף, ישראל פותחת את המעברים לתוכה וכן מסייעת בפתיחת מעבר רפיח והנמל בעזה לתנועת סחורות מכל סוג שהוא. לבסוף, מתירה ישראל לכ-20,000 פועלים עזתיים לעבוד מדי יום בתחומה וכן מגדילה את כמות החשמל והמים המועברים לרצועה פי 4. תוך כמה זמן תחדל האש מרצועת עזה כלפי ישראל? תוך כמה זמן יחל חמאס למנוע מגורמים ברצועה מלפגוע בישראל ויפנה את הכספים שהוא מקבל לבניית תשתיות והקמת מערכת חינוך שבה אין הסתה כלפי יהודים וישראלים? כיצד ישפיע הדבר על מדיניות החמאס בגדה?

ב.  תארו לעצמכם שכך לפתע מחליט חמאס לסיים את מתקפותיו באופן חד צדדי. בנוסף, חמאס לא מגיב יותר לשום התגרות, ירי או חטיפה מצד גורמים מתוך ישראל. בנוסף, חמאס פותח במעצרים נרחבים כנגד כל מי שמנסה להפר את מדיניות ההתנזרות מפגיעה בישראל שהטיל על עצמו, וכן מבטל את כל הסעיפים שקוראים לחיסול ישראל והריגת יהודים באמנתו, ואף עוצר את מי שמסית נגד יהודים. תוך כמה זמן תחדל האש מישראל כלפי רצועת עזה? תוך כמה זמן תפתח ישראל את המעברים ואת נמל עזה לתנועת סחורות ואנשים? כיצד ישפיע הדבר על מדיניות ישראל בגדה?

——————

a. Imagine that Israel has stopped its assaults on Gaza strip. Furthermore, Israel does not respond to any provocation, assault or kidnapping coming from Gaza strip. Furthermore, Israel opens its borders and lets people and merchandise go through. Eventually, Israel allows 20,000 people from Gaza to work inside Israel, and it also increases its supply of water and electricity to the Gaza strip 4 fold. How much time will it take for Hamas to cease its fire? How much time will it take for Hamas to stop other factions from harming Israel and to direct funding to infrastructures and establish an education system which doesn’t teach to hate Jews and Israel? How will that affect the west bank?

b. Imagine that Hamas has stopped its assaults on Israel. Furthermore, Hamas does not respond to any provocation, assault or kidnapping coming from Israel. Furthermore, Hamas arrests everyone who attempts or plots to assault Israel, abolishes the sections in its treaty which call for the destruction of Israel and killing of Jews and arrests everyone who incites against Jews. How much time will it take for Israel to cease its fire? How much time will it take for Israel to open Gaza strip’s sea and land borders and allow the movement of men and merchandise? How will that affect Israel’s policy regarding the west bank?

מספיק עם הרגולציה כבר.

לא, אני לא מתכוונת עם הרגולציה עצמה…כן, אני בעצם כן מתכוונת גם לזה, אבל לא במקרה הזה. כרגע אני מבקשת שיעזבו בכלל את נושא הרגולציה במנוחה, כי הוא לא הסיבה העיקרית למשבר שלפנינו.

רגולציה של השוק היא דבר רע משתי סיבות שקשורות אחת בשניה. הסיבה הכללית יותר היא שרגולציה אפקטיבית של שוק פשוט אינה אפשרית. כלומר, כמובן שרגולציה מוחלטת היא כן אפשרית, אבל פרושה של רגולציה כזו היא חיסול השוק. וגם זה רק בתיאוריה: אפילו בבריה”מ היה קיים שוק חופשי. הוא אמנם היה שחור, אבל קיים. אני אתפלא מאד אם משהו כזה לא קיים גם בצפון קוריאה. אבל במדינה מודרנית לא טוטליטרית פיקוח אפקטיבי על שווקים פשוט לא יכול להתקיים, בגלל גודלו ומורכבותו, ובעיקר בגלל טבע האדם, שהוא המרכיב הבסיסי של כל שוק. ההתגלמות הכי ברורה של הבעיה הזאת היא ‘חוק התוצאות הבלתי צפויות‘.

הסיבה השניה היא התוצאה השכיחה ביותר של הסיבה הראשונה, והיא שרגולציה של עסקים מונעת תחרות ויוצרת מונופולים, כמודגם כאן.

אבל זה שרגולציה היא דבר רע, עדיין לא אומר שאפשר להאשים אותה בכל בעיה שנוצרת בשוק. במקרה שלפנינו, אמנם יש לרגולציה חלק בבעיה, אבל הוא רק משני (בנוסף לפאני ופרדי הידועים לשמצה, יש גם עוד כמה חוקים לא ממש חכמים שהפוליטיקאים המציאו). הגורם העיקרי למשבר הוא הזרמת כסף זול לשוק (בעברית פשוטה, הדפסה בלתי מבוקרת של כסף) ע”י הממשלה. כאן יש מאמר שמסביר יפה מדוע. אם לסכם בקיצור, הממשל יכל להדפיס כסף בלי להסתכן באינפלציה, כי סין ייצרה מוצרי צריכה מספיק זולים. מצד שני, הסינים, בעקבות מכירת כל אותם מוצרים, צברו המון דולרים, אותם הם השקיעו בנדל”ן ובמניות אמריקאים, ובכך תרמו לעליה המטורפת במחירים שלהם.

מי שעדיין לא מבין, ומאשים בכל את תאבי הבצע בוול סטריט (עליהם צריך להחריף את הפיקוח ומהר!) שהשקיעו בנכסים בעלי ערך מנופח, שישאל את עצמו את השאלה הפשוטה: מאיפה היה להם הכסף להשקיע באותם נכסים מנופחי מחיר?

המשבר הכלכלי ושגיאות לוגיות

בעת האחרונה אני שומע טיעונים שונים שמנסים להסביר איך התחיל המשבר, מדוע וכיצד התערבות ממשלתית היא חיונית/הרסנית ועוד שאר כנוותהון. מאחורי כמה מהמאמרים המשכנעים ביותר בעברית עומד ידידנו אורי רדלר שכתב על העניין מספר מאמרים ב”קפיטליסט”. עם זאת, לא די בשכנוע כדי להפוך טיעון לתקף, ובוודאי שלא לאמיתי; בנוסף להיותם משכנעים, דבריו של רדלר הם גם תקפים ולעת עתה נראים בעיני אמיתיים. טיעונו של רדלר (ושל כלכלנים אוסטריים) נראה בערך כך:

1. המשבר כולו נבע מהתערבות ממשלתית בשוק המשכנתאות. לולא היו “סוכני ממשלה” שהזרימו אשראי לשוק הכללי ובפרט לשוק הנדל”ן המשבר היה נמנע.

2. כל התערבות ממשלתית באשר היא סופה להביא לתוצאות הרסניות בהרבה מכפי שהיה קורה לו היו מניחים לשוק לפעול. אין זה משנה מה כוונת הגוף המתערב - כל התערבות סופה חורבן.

3. 2 תקף גם במקרה של התכנית “להציל את השווקים” ולפיכך – עזבו אותנו באימשכם!

אך יש גם מי שחושבים אחרת. כבר שמעתי מספר טיעונים שמנסים להסביר מדוע הטיעון של רדלר (ושל כלכלנים אוסטרים) אינו אמיתי. לעת עתה רוב הטיעונים הללו רצופים שגיאות לוגיות, כך שבמכון מיזס יכולים לנשום לרווחה. כשירות לקוראינו אביא כמה מהטיעונים הנפוצים ואחשוף את השגיאה שבהם.

א. הטיעון – “יש כל מיני סוגים של רגולציה, ולכן יש רגולציה שיכולה לעבוד”: נסיון להפריך את 2; אם יש הרבה סוגים של טילים זה לא אומר שאחד מהם מגיע לירח.

ב. הטיעון – “הרגולציה לא היתה טובה. רגולציה טובה יותר היתה עובדת”: נסיון להפריך את 2; זה לא טיעון גברת קרקר, זו הצהרה שהיא הנחת המבוקש. מה שצריך להראות זה שיש רגולציה שעובדת והיא גם היתה עובדת במקרה דנן. בשביל זה צריך להציג מסגרת רגולציה ולהסביר מדוע היא עובדת.

ג. הטיעון – “המשבר פרץ כי אנשים האמינו שהנדל”ן יעלה לנצח”: נסיון להפריך את 1; אנשים אכן האמינו בכך, ולא רק “בילי בוב”‘ס למיניהם אלא גם בנקאים. אלא שזה לא מסביר דבר כי נשאלת השאלה מדוע אנשים האמינו בכך ולא בכך שמחירי העגבניות יעלו לנצח. העובדה שהאמונה הזו הובילה לשוקת שבורה לא אומרת שזו סיבת המשבר. צריך להסביר מה הוביל לאמונה הזו.

ד. הטיעון – “השוק החופשי מוביל בצורה הבאה (…) לכשלים. לכן יש להפעיל רגולציה שתמנע את הכשלים”: נסיון להפריך את 1; אפילו אם הכשלים הם אמיתיים (כמובן שיש כשלים, הרי אין מערכת חסינת תקלות, קטנות כגדולות) אין זה אומר שרגולציה תעזור. אם משה הוא איש מכוער אין זה אומר שיש אנשים יפים ממנו. כך גם כאן – אפילו אם בשוק החופשי יש כשלים אין זה אומר שבמערכת שבה יש רגולציה יהיו פחות כשלים.

ה. הטיעון – “המשבר פרץ במדינות בהן רגולציה מועטה ואילו מדינות סוציאל דמוקרטיות יושבות באין מחריד”: נסיון לתקוף את 2; נניח לאמיתות הטענה שבארה”ב, למשל, היתה מעט רגולציה (זו רכבת לשום מקום בדיונים מעין הנ”ל). ראשית, העובדה שפיצוץ התרחש במכרות שלא תלו בהם נעל בכניסה ולא בכאלה שבהם נתלתה נעל לא אומרת שלו היינו תולים נעל לא היה פיצוץ. צריך להראות את הקשר הסיבתי בין תליית נעליים למניעת פיצוץ. אם למשל נראה שהיסטורית היו פיצוצים גם במכרות שבהם נתלו נעליים הרי שאנו בבעיה. כך גם כאן  – מדינות “סוציאל-דמוקרטיות” היו משופעות במשברים כלכליים בעבר. הם היו בדרך כלל בעלי אופי מקומי או אזורי בשל אופי וגודל הכלכלות שלהן. כל טיעון מסוג זה (קרי – טיעון מתאמי) שמנסה לתקוף את 2 צריך להראות שהמצב בו יש יותר רגולציה עדיף על זה שבו מיעוט רגולציה תקף בהזדמנויות שונות ולא רק במקרה הספיציפי הזה; שנית, הטיעון הזה לעולם יהיה חסר כל עוד לא הופרך 1. זאת משום שאם סיבת המשבר היא רגולציה מסויימת מאוד שהיתה נפוצה במקום בו פרץ המשבר הביאה לאותו משבר אין שום משמעות להשוואה הנ”ל.

ו. הטיעון –  ”בשווקים חסרה נזילות ואשראי וצריך להוסיף אותם לשווקים בצורה כלשהי”: טיעון המנסה לתקוף את 3; הטיעון לא מסביר למה צריך לעשות את זה (ותעזבו את שאלת אמיתות הטענה בעניין חוסר הנזילות). בנוסף, אין כאן הפרכה של סעיף 2 – לא מוסבר איך בדיוק תוספת כסף תוביל לשיפור המצב ולא לביזבוז ועיוות נוסף במבנה השוק (שבעטיו יחול בזבוז נוסף וכך הלאה). אין כאן שום הסבר שמבהיר מדוע “הוספת הנזילות” תוביל לתוצאה פחות גרועה מאשר לתת לשוק לפעול לבד.

ז. הטיעון – “השאלה היא מוסרית-אתית. צריך לנהוג ערבות הדדית – לקוחות הבנקים שקרסו לא צריכים לשאת את העלות על גבם (בהונם בתיהם וחסכונותיהם). בעלות ישאו כל משלמי המיסים האמריקאים.”: זה הטיעון המתחכם ביותר שנתקלתי בו. עם זאת הוא אינו מתוחכם במיוחד. ראשית, העברת הדיון למישור ה”מוסרי” אינה משנה דבר. אם טענות 2,3 נכונות הרי שאנו ביודעין נביא למצב בו גם לקוחות הבנקים וגם הציבור האמריקאי יצטרכו לשאת בעול גדול בהרבה מהעול המקורי. רק אדם מנותק לחלוטין מהמציאות (כמו תלמיד פילוסופיה באוניברסיטה למשל) יכול לקרוא לפעולה ביודעין שהופכת תמיד את המצב לגרוע יותר פעולה מוסרית. שנית, אפילו אם כן, התכנית המוצעת אינה מציעה פיצוי אישי ללקוחות הבנקים אלא מציעה שכמה מאנשי וול-סטריט בהווה ולשעבר יחלקו את הכסף בין חבריהם. קצת קשה לקרוא לפעולה כזו “ערבות הדדית”, בעיקר משום שאין בה שום הדדיות!

הרשימה הנ”ל היא חלקית בלבד. אשמח לדון בדוגמאות נוספות בתגובות!

ליידי. Lady

May 25 1995 – Oct. 5 2008

סמוך.

אני לא יודעת איך אתם, אבל אני לא מאמינה לאף מילה מפי אלו שמרגיעים אותנו לגבי מצב המערכת הפיננסית בארץ. אני פשוט לא חושבת שיש מישהו שיודע באמת איפה, כמה ולמה הבנקים שלנו מושקעים, חוץ מהבנקים עצמם (אם בכלל). האופטימיות היחידה שיש לי היא העובדה שלא עקבתי אחרי שערי הריבית בארץ בשנים האחרונות. אם, בשונה מארה”ב, המדיניות המוניטרית כאן היתה שקולה ואחראית, אזי גם אם יהיה משבר, היקפו יהיה קטן יחסית (כי לא היה מספיק כסף זול כדי לנפח אותו לממדים מסוכנים, כמו שקרה בעולם הגדול). אם הפוליטיקאים יתגברו על יצרם הטבעי וישבו בשקט, נעבור את זה בשלום יחיסי.

הגנומים של השמאלנים

באחד הפרקים של הסדרה סאות’פארק מגלים הילדים שמישהו גונב להם את התחתונים. עד מהרה מסתבר שיש איזו חבורה של גנומים בעלת תוכנית מבריקה לעשיית כסף מגניבת תחתונים. התוכנית עובדת כדלקמן:

שלב א – גונבים תחתונים; שלב ב- ???????????; שלב ג’- עושים כסף!

הילדים מנסים להבין מה קורה בדיוק בשלב ב’, אבל לא מצליחים לקבל תשובה. תחושה דומה קיבלתי בשבועות האחרונים כאשר דיברתי עם “שמאלנים כלכליים” למיניהם על הסיבות למשבר הנוכחי. לתדהמתי, בכל שיחה חזר על עצמו המודל הנ”ל. ההסבר של הסוציאליסט המצוי למשבר עובד כך: היה היו להם פעם כמה גנומים רעים רעים רעים בתעשיית הכסף החזירית חזירית חזירית של וול-סטריט. לגנומים היתה תוכנית שהולכת כך: שלב א – ניתן, בלי שום חשבון, הלוואות בריבית מאוד נמוכה לכל דורש, שלב ב- ?????????????, שלב ג- עושים כסף!

בכל פעם שאלתי – ומה קורה בשלב ב’? הרי אם נותנים הלוואות לכל דורש, אפילו למי שאין לו דרך להחזיר, ובהיקפים גדולים בהרבה מערך הבטוחות של הבנק, איך הגנומים של וול-סטריט ציפו “לעשות כסף”? התשובות פשוט מדהימות – החל מאלה שלא מבינים איפה הבעיה, וכלה באלה שמספרים על איזה מן דיבוק שתקף את הגנומים שהתעלמו מכל היגיון שהוא ומכל מה שלמדו בבתי הספר למנהל עסקים בדרך לעשיית כסף (דוגמא לתשובות שכאלה אפשר למצוא כאן בדיון המוזר שניהלתי עם מתי שמואלוף).

לכל בר דעת שאינו מסונוור אידיאולוגית ברור, כי לגנומים של וול-סטריט, אפילו חזירים ומנוולים הם, היה ברור שאם נותנים הלוואות בלי שום חשבון למי שרבים הסיכויים שאינם יכולים להחזירה בשום דרך שהיא הרי שבסופו של יום נופלים לקרשים. אלא, של”פגי סו” ו”בילי בוב” יש דוד עשיר, הדוד סם שמו, והוא קנה חובות של “אחייניו” הרבים בסיטונות דרך בנקים “פרטיים” לכאורה ובכך ערב לחובות כבדים. זה היה שלב ב’ בתוכנית של כל גנום מצוי בשוק ההון האמריקאי, והתוכנית נראתה כך: שלב א- נלווה בריבית נמוכה ל”בילי בוב’ס” ול”פגי סו’ס” באשר הם, שלב ב- הדוד סם יקנה את ההלוואה מאיתנו, שלב ג – הבאנו אותה בקומבינה ועשינו כסף!

אלא שלעסקים עם הדוד סם יש איזה טוויסט מוזר; הדוד סם הוא לא ממש בן אנוש, אלא תמנון ענק וחסר קואורדינציה (קרי- יד שמאל לא ממש יודעת, ואפילו ממודרת ממה שיד ימין עושה). באחת מהזרועות יושבים רו”ח יועצי ההשקעות ומנהלי הקרנות שאחראים על ניהול ענייניו הכלכליים של הדוד, אך כיוון שלכל זרוע של התמנון מוח משלה (וזו עובדה ביולוגית ידועה…), הם לא מדווחים לדוד סם על מצבו האמיתי, ויש להם אפילו אינטרס להעלים מידע שכזה. כך שהעובדה שהם קונים הלוואות לא קשורה בכלל לכמות הכסף שהדוד סם יכול לייצר. הם קונים אפילו כשהם (וליתר דיוק – הדוד סם…) מפסידים. כיוון שהם יכולים לנהוג כפי שהם נוהגים במשך זמן מוגבל (אחרת, יגלה הדוד סם פתאום שהכסף שלו שווה פחות, יבואו כל מיני גובי חובות לפתחו ויגידו – מכרת לנו לפני עשר שנים אג”ח בריבית של 8% לשנה וכו’) הרי שבשלב מסויים יסתבר לכולם שהם קנו הרבה יותר מכפי שהכנסותיו של הדוד סם מאפשרות, נכנסו לחובות כבדים ואינם יכולים למעשה לערוב יותר לחובותיהם של “בילי בוב” ושל “פגי סו”. האם תוכלו ילדים לנחש מה קורה לאחר שהשקר הנ”ל נחשף?

כל ילד מבין מה קורה כשהשקר נחשף. אבל מסתבר שמה שכל ילד יכול להבין לא מבינים בעלי האינטרס הסוציאליסטי שמנסים לכפות עלינו עכשיו עוד קצת מהרעל הזה ששמו מנהלי הקרנות של הדוד סם….

לשנות את שיטת הממשל בישראל עכשיו.

הרשימה הנוכחית תחרוג במעט מהעיסוק הרגיל של רשימותיי. אין לה קשר גם לעניינים העיקריים שבהם עוסקות כלל הרשימות בבלוג זה. עם הקוראים הסליחה…

הרשימה תעסוק בעניין החשוב מכולם, יסוד היסודות ועמוד החכמות הנדרש כאן לפני כל היתר והוא – יצירת מערכת שלטונית מתפקדת.

כפי שנוכחנו לדעת ברשימות הקודמות מערכת החינוך בישראל צריכה להשתנות. כידוע לנו, גם תשתיות התחבורה במצב נורא, המשטרה כושלת והצבא על הקרשים. בכל תחום נקרות לפנינו תקלות ומחדלים, וכל הסימנים מצביעים על בעיה מערכתית. לכולנו ברור שהמערכת השלטונית שלנו לא מסוגלת לשפר את המצב; לכל הרוחות – המערכת השלטונית היא זו שהובילה אותנו לחרפה הזו.

האם המערכת הנוכחית יכולה לשנות את כל אלה? האם מערכת שבה ראש הממשלה חייב למנות את אויביו הפוליטיים, ששואפים כל העת להדיחו, לשרים כדי לשלוט יכולה להביא לתיקון המצב? האם מערכת שבה מי שרוצה להיבחר לראשות מפלגת השלטון משתמש בכוחו כשר כדי לגייס תומכים יכולה להתמקד בעיקר ולא בטפל? האם מערכת שבה ח”כ מכהנים כשרים יכולה להיות מאוזנת, לבקר כראוי את תפקוד הממשלה ולא להיכנע לפופוליזם? בוודאי שלא!

כדי שנוכל לקיים מערכת שלטונית שיכולה להוציא אותנו מהבור אליו נקלענו אנו צריכים הפרדה אמתית בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. הנה דוגמא למערכת שעשויה לעשות כן:

א. הבחירות לרשויות השונות תהיינה נפרדות; בראש המדינה יעמוד נשיא שיבחר בבחירות כלליות אחת לתקופה ומשך כהונתו יהיה קבוע. הנשיא יבחר שרים למשרדים השונים (ששמותיהם והגדרות תפקידיהם הבסיסיות יקבעו בחוק יסוד “הממשלה”, ולשינוי יdדרש רוב של חברי הכנסת, קרי – לפחות חצי!) והשרים לא יוכלו לכהן כחברי כנסת ואף לא יוכל אדם שנבחר לכנסת לכהן כשר אלא לאחר “תקופת צינון”.

ב. חברי הכנסת יבחרו בבחירות אישיות שיערכו אחת לתקופה בשלוש רמות שונות ונפרדות: אזורית, נפתית וארצית. המועמדים יהיו חברי מפלגות רשומות. חבר כנסת שיבחר בבחירות אזוריות יכהן תקופה אחת, חבר כנסת שיבחר בנפתית יכהן שתי תקופות וזה שיבחר בארצית יכהן שלוש תקופות. בכל מערכת בחירות יעמדו לבחירה כל חברי הכנסת ה”אזוריים”, מחצית מאלה ה”נפתיים” ושליש מבין ה”ארציים”. כך תובטח רציפות; הבחירות האישיות יחסכו מאיתנו הרבה מהשחיתות שאנו רגילים לראות כעת בבחירות התוך-מפלגתיות, ואף יבטיחו היווצרות של גושים מפלגתיים יחד עם ייצוג הוגן לאוכלוסיות שונות. היחס בין מספר חברי הכנסת מהסוגים השונים יקבע בחוק יסוד “הכנסת”. לשינוי ההרכב יידרש רוב של חברי הכנסת (קרי-לפחות חצי!). בכנסת יפעלו ועדות שונות שמטרתן בקרה של הליך קבלת ההחלטות של הממשלה. כל וועדה תהיה מקבילה למשרד ממשלתי (קרי-מספרם זהה למספר המשרדים) וחבר כנסת יוכל להיות פעיל בוועדה אחת בלבד. בכל ועדה יהיו חברים חברי כנסת אזוריים, נפתיים וארציים לפי פרופורציית הייצוג שלהם בין חברי הבית. כל ועדה תוכל למנות תת-ועדות מתמחות אד-הוק לפי ראות עיניה.

ג. הנשיא יוכל להטיל וטו על כל החלטה שתעביר הכנסת. כך, אם 10 חברי כנסת חרדים ועוד 5 חברי כנסת ערבים רוצים להעביר חוק שמשמעו הגדלת קצבאות, יוכל הנשיא, לאחר שייוועץ בשריו ויועציו להטיל וטו על החוק. הכנסת תוכל לבטל החלטת וטו של הנשיא רק אם יתמכו בכך לפחות מחצית מחברי הבית.

ד. יוכנס סעיף לחוק יסוד הממשלה שמסביר באילו תנאים וכיצד מדיחים נשיא מכהן. ההדחה תיכנס לתוקף (לאחר שכל התנאים בשלו לכך) רק עם הצבעה של רוב מיוחס של חברי הכנסת (לפחות חצי, ואולי אף יותר מכך).

למי שעוד לא הבין זאת אנו ניצבים בפני תהום – אם מצב החינוך בישראל לא ישתנה אנו נמצא בעוד דור אחד במקום בו נמצאות רומניה ותאילנד היום (ואצ”ל שמשמעות הדברים היא שלא נמצא כלל); אם מערכת הביטחון לא תשתנה, לא נוכל כבר מחר ומחרתיים להתגונן בפני אויבינו וכן הלאה וכן הלאה. השינוי חייב להתרחש עכשיו.